המירוץ למיליון – פרק 49

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: שמונה צוותים ישראליים נחתו באתונה, בירת יוון, משם היה עליהם להגיע אל סלוניקי, העיר השנייה בגודלה של יוון, שם עמדו באתגר אכילת מנה יוונית. והערב: כיצד יתמודדו כפיר וגיא עם משימת ההיאבקות בעירום?
כל זאת ועוד – הערב.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

(המגדל הלבן.)
"גל! חסר לי חץ!" קראה נטלי.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"היו עשר חיצים, ופתאום יש לי רק תשע! ואני לא מוצאת את העשירי!"
~
"גל! מה אני עושה?"
"תעלי למעלה בכל זאת."
"אבל אני צריכה את כל העשר!" קראה נטלי.
~

שון התלבש במדים של הלוחם היווני.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"זה קצת עדיף על תלבושת הבלט, אני מוכרח לציין."
"זה נכון."
"זה היה קצת יותר מגניב, הייתה לי חצאית קרב כזאת, שריון, וזה."
"ממש גבר גבר, שון."
"שתוק, מייק. הלוואי שאתה תעשה משימת מחסום מגעילה."
~
"קדימה, שון!" קרא מייק.
~

"נו, גל! מה אני עושה?" קראה נטלי.
"רגע, נטלי, לא קלעת אחד?"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"ופתאום אני מזכירה לעמה שהיא כבר קלעה אחד, אז אמורים להיות לה תשע."
"אני לא מאמינה שבזבזתי את כל הזמן שלי על זה!"
~
"יאללה, יא עמה, תסיימי עם זה ומהר!" קראה גל.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"פדיחות."
~

"מחסום," הקריאה קורן, "מי יותר לוחמני?"
"אני יותר לוחמני," אמר רוי.
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"רוי התנדב להילחם."
"אחרי החרבות באסטוניה – כלום לא בעיה בשבילי."
~
"יאללה רוי!"
~

(שער גלריוס.)
"סעו למגדל הלבן, שם יחכה לכם הרמז הבא," הקריאה יובל.
"בואי נעשה את זה זריז," אמר אלון.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"עכשיו היינו צריכים להתחיל לנווט כמו שצריך לפני שזה ייפגע בנו שוב…"
~
"יאללה, מהר וזהו," אמר אלון.
~

(חופי חלקידילקי.)
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"היד שלך מתמלאת בשמן וזה קשה לתפוס."
"וגם אתה צריך להפיל בעצם ג'מוס על הרצפה."
~
"איי-אה!" קרא כפיר.
אחד מהמתאבקים תפס את גיא והפיל אותו על האדמה.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"זה כאב מאוד."
~
"אתה בסדר, אחי?" שאל כפיר.
"אנחנו לא מוותרים על זה עכשיו!"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אחרי שנסענו שעה וחצי, אם נוותר ונחליט לחזור – אנחנו בטוח נהיה האחרונים. לא משנה מה."
"ונפסיד."
"אז אנחנו מוכרחים לסיים עם קיצור הדרך הזה כמו שצריך וזהו."
~
"אנחנו מתאבדים על זה," אמר כפיר.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"זה אומר שצריך לקפוץ עליהם, לגרור אותם למטה, להפיל אותם, להשכיב אותם. כל דבר שרק אפשר בשביל להוריד אותם למטה."
~

(במכונית עם אנריק ומעיין.)
"אתה יודע את הדרך?" שאלה מעיין.
"לא ממש," אמר אנריק.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"החלק של הניווט קצת יותר קשה לי, מן הסתם."
"למה?"
"כי זה מקום זר, שפה זרה, זה לא קל לנווט ככה."
~
"תסתכלי שוב במפה, תגידי לי לאן לנסוע," אמר אנריק.
"אני מחפשת את זה, אבל לא מוצאת."
"בואי נשאל משהו ברחוב."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"בדרך כלל כל הזמן אומרים על גברים שהם לא שואלים ברחוב. אבא שלי ממש לא כזה. אין לו בושה."
"למה שאני אתבייש?"
"הוא יבקש הנחיות."
"אם זה מה שיקדם אותי, זה מה שאני אעשה."
~

(במכונית עם ספיר ונעמה.)
"יאללה, ספיר!" קראה נעמה.
"מה?"
"אנחנו מובילות!" אמרה נעמה.
"אבל יש לפנינו את האבא והבת."
"אבל אנחנו נעקוף אותן, רק תסעי מהר!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"עוד לפני הנסיעה ביררנו את הדרך, הפעם ספיר נהגה."
"זכרתי את הדרך, היה אמור להיות קל."
~
"לדעתי אנחנו מתקרבות."
"אני מקווה," אמרה ספיר.
~

(הטיילת של סלוניקי.)
"הנה, בוא נעלה על הסירה הזאת," אמרה אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"עולים על הסירה, מוכנים לשייט."
~
"יאללה, שייט בראבק!"
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"צריכים בעצם לשלוף את הרמז מהסרט ולפתוח אותו על החוף."
"כן."
"נשמע קל."
~

(חופי חלקידילקי.)
"יופי, אחי!" קרא גיא.
כפיר זינק על הגב של אחד המתאבקים והפיל אותו על הרצפה.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"היה לנו בעצם עוד אחד להפיל ואז זהו – אנחנו מסיימים."
"המקום הראשון התחיל להיות יותר ויותר קרוב."
~
"יאללה אחי!"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"עכשיו זה שניים נגד אחד, אבל זה עדיין לא קל, כי ההוא ג'מוס רציני."
~
"אנחנו עושים את זה ולא אכפת לי מה," אמר כפיר.
"אחי, קדימה, תפוס אותו בצוואר," אמר גיא.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"זה קצת לא פייר, שניים על אחד, ועדיין."
"אז מה אם זה לא פייר? זה לא פייר שהם כאלו גדולים."
"הם עבדו בשביל זה, אחי."
"ואנחנו יצאנו למירוץ, אז מה?"
~
"קדימה, אנחנו מכסחים אותו וזהו. נגמור עניין."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"לרגע אחד היה נדמה שהוא יפיל את שנינו, אבל אז…"
~
"יש!" הם צרחו כשהוא נפל.
הם שניהם רצו לים באושר, ואז חזרו בחזרה בשביל להתנגב ולהתלבש.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"דווקא החלק של העירום היה הרבה פחות משמעותי מהקטע של ההיאבקות."
"נכון."
~
המתאבק הראשון הביא להם את הרמז.
"יש!"
"קדימה, גיא," אמר כפיר.
גיא פתח את המעטפה והקריא:"סעו להר האולימפוס, שם, למרגלותיו, בעיירה ליחוטורו, נמצאת תחנת הסיום החמישית של קטע זה של המירוץ. מהרו; הצוות שיגיע אחרון עלול למצוא את עצמו מחוץ למירוץ."
"מהר, אחי, ננווט מהר לשם ונגיע ראשונים סופסוף!"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"להגיע לאולימפוס, זה חתיכת דבר. זה ההר שעליו האלים היווניים."
"זה כזה מגניב."
"את האמת? התחיל להימאס לי מיוון."
"גם לי."
~
"יאללה, אחי! אנחנו עושים את זה!"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"יצאנו מהחופים, עצרנו לאנשים ברחוב, אנחנו מבינים שהנסיעה היא המון זמן."
~
"וואי, וואי, אחי, יש לנו עוד ניווטים…"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"לא מספיק ניווטנו עד לסלוניקי ועד לחופים ההם, עכשיו גם עד נקודת הסיום?"
~
"טוב, טוב, בניווטים אנחנו חזקים, לא?"
"כן."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"תפסנו את עצמנו בידיים ואמרנו שלא משנה מה – אנחנו מסיימים את זה ומהר."
~

(המגדל הלבן.)
"יאללה, נטלי!" קראה גל.
נטלי כיוונה את החץ השני וקלעה.
"יש!" היא צרחה.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אין, אין עלינו. עוד חץ, וזה, הרגשתי כבר ממש בעניינים."
~

"שון, אם אתה מחטיא את זה – אני מרביץ לך!" קרא מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"למייק הייתה שיטה די מוזרה לעודד אותי."
~
"אני אערוף לך את הראש!"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"עד עכשיו לא ברור לי איך זה בדיוק היה אמור לגרום לי להתעודד."
"אני לא רציתי לגמור אחרון את היום הזה."
"אבל זה סתם מעצבן."
~
שון כיוון אבל החטיא.
"שון!"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"את האמת, זה די הפריע לי."
"לא. אתה מתרץ עכשיו את חוסר היכולות שלך בזה שאני צעקתי עליך."
"זה לא נכון! זה באמת מפריע!"
~
"די, מייק, זה מעצבן!"
"אז תקלע!"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"זה היה מאוד מרגיז."
~

"קדימה, רוי!" עודדה אותו קורן.
רוי כיוון אבל החטיא.
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"חץ וקשת זה לא בדיוק הצד החזק שלי."
~
"אתה יכול לעשות את זה."
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"את האמת, זה ממש לא הצד החזק שלי."
~
הוא שוב החטיא את המטרה.
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"רק קיוויתי שזה לא יעכב אותנו יותר מידי, ושעוד איכשהו נספיק להמשיך הלאה ולעקוף צוותים."
~

"מחסום," הקריא אלון, "מי יותר לוחמני?"
"אתה?"
"אני," אמר אלון.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"את האמת? אני לא באמת יותר לוחמני."
"ממש לא."
"פשוט שאני יותר לוחמני מיובל."
"זה נכון."
"אז זה למה התנדבתי לעשות את המחסום."
~
"יש כאן עוד שלושה צוותים, אם נעקוף אותם זה יהיה מושלם," אמר אלון.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"פתאום נדלק איזה ניצוץ של תקווה, אתה פתאום רואה איך אתה עוקף צוותים, מגיע אולי אפילו במקום רביעי, חמישי, שישי, משהו. העיקר לא להגיע אחרונים."
"כל מקום כרגע בשבילנו יותר טוב משמיני."
"כל מקום."
~

"וואי, וואי, גל, גם אלון ויובל פה," אמרה נטלי.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"ואנחנו יודעות שהן ממש מאחורה, אז זה פתאום להפסיד."
"אני כזה נכנסת למצב אטרף, מנסה באמת לקלוע וזה."
"כן, אסור לתת לחנונים לעקוף אותנו."
"אין להן מושג שיש להן ע-ס-ק!"
"עסק עם חתולות שחורות!"
"מיאו!"
"וואי, נטלי, איך מתאים לך לרדוף אחרי כדורי צמר."
"סתמי, יא עמה."
"שיואו, את עמה."
"לא את."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: הצומת שתזניק את הצוותים אל נקודת הסיום החמישית בהר האולימפוס.
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.