נשלחת לשם… פרק 14+15 בכי

אני ממש מצטערת שלא העלי אתמול פרק אני במופת אז יש לי הרבה שיעורים והכל…
-פרק כפול!!!-

הסתכלתי מהחלון וסוף סוף זאין התקשר אליי
״הלו?״ שאלתי שכשראיתי שאנחנו עוד מעט כבר נוחתים
״איפה את אני דואג!״ הוא אמר ואני בלעתי את הרוק
״אני בלונדון״ סיננתי
״למה? מה קרה?״ הוא שאל ואני חגרתי את חגורתי
״אני שברתי את הרגל ואתם לא עניתם ורק עכשיו התקשרת אליי אחרי יותר מ6 שעות וחשבתי…״ אמרתי והמענה התנתק
״הלו? הלו״ אמרתי ולא היה מענה שמתי את הטלפון בכיס
~נקודת מבט של זאין~
הייתי שבור רצתי לזוהר אבל היא הייתה עם נייל, שירה עם הארי, קייטי עם לואי, ליאם טייל עם סימה וצחקה נעלמה כלא הייתה התחלתי לדאוג התקשרתי שוב לדנה אבל היא לא ענתה
התקשרתי ליחידה שאני יכול לסמוך עליה התקשרתי לתהל
״הלו?״ אמרתי בקול מודאג כשאני מסתכל במראה
״כן זאי זאי?״ היא שאלה בקול המנחם שלה
״את יכולה לבוא?״ שאלתי
״כן בטח תן לי רק להגיע מישראל לשם״ היא מרה בקול ציני
״טוב אני מבין שלא מה את עושה?״ שאלתי והתיישבתי על המיטה
״לומדת לתואר השני״ היא אמרה
״חברה שלי נעלמה״ אמרתי
״חברה?!״ היא אמרה בקול מרוגז
״כן היא מלונדון היא רוקדת״ אמרתי
״טוב אתה יודע איפה היא?״ היא שאלה
״כן בלונדון״ אמרתי
״טוב אניי אתקשר אחר כך ארוחת ערב״ היא אמרה וניתקתי
מיקה הלכה בוכה במסדרון עם קפוצ׳ון ושורט תמיד שאלתי את עצמי למה אבל אז הגיע לי הודעה

פרק 15:
״האם החברה של ליאם מלהקת וואן דיירקשן חותכת? כנסו כאן לכתבה המלאה״ רשמו בהודעה ואז הבנתי הכל
~נקודת מבט רגילה~
נכנסתי וראיתי את נייל וזוהר צוחקים אוכלים וראים סרט
יצאתי משם והתיישבתי במסדרון הרכלנית ראשי על ברכי והמשכתי לבכות
״דנה אני זקוקה לך תעני לי״ רשמתי לדנה בטלפון ואין מענה
~נקודת מבט של דנה~
התקשרו אליי, סימסו לא רציתי להגיד לאמא שלי שהגעתי אז הלכתי לבית של מיקה
״או שלום דנה״ פתחה סבתא של מיקה ת הדלת וחייכה חיוך ענק
״שלום גבריאלה״ אמרתי
״או תקראי לי סבתא, מה קרה. את לא אמורה להיות בלונדון?״ היא שאלה
״כן אבל שברת רגל והרגשתי בודדה שם״ אמרתי
״או אני מבינה בואי תיכנסי״ היא אמרה ופינתה לי את הדרך היא עזרה לי עם המזוודה בזמן שאני עם הקביים והתיישבתי על הספא הקרובה
״אני אוכל להישאר כאן אני לא רוצה שההורים שלי ידעו״ אמרתי
״ברור בתנאי שאת עוזרת לי״ היא אמרה והינהנתי
~נקודת מבט של מיקה~
המשכתי לבכות ראיתי את זאיין מסתכל עליי מחדרו,הלכתי
״מיקה חכי״ הוא אמר ועצרתי
״מה?״ שאלתי
״איפה היית?״ הוא שאל
״לא יודעת״ אמרתי
״טוב, את עדיין חותכת?״ הוא שאל
״מה?״ שאלתי
״הכתבה״ הוא אמר והצביע על הטלפון שלו
״ראית״ אמרתי ורצתי משם בבכי
סוף סוף דנה החזירה לי תשובה:
״