חלק ב'-פרק אחרון לעונה-סיפור על וואן דיירקשן-great britain

אני לא מאמינה שנגמר החופש קרו כל כך הרבה דברים "מה קרה?" שאל מישהו מאחורי האוזן שלי הסתובבתי זה היה זאין הסתכלתי עמוק אל תוך עיניו והתחלתי לבכות הוא סימן לשירה ללכת וליטף אותי "מה יש מתוקונת שלי?" הוא שאל "מחר נגמרת החופשה" אמרתי לו שבורה הוא בבת אחת נרתע ממני "מחר?!" "זאת לא אשמתי אולי נוכל להישאר ביחד?" אמרתי אפילו שכבר ידעתי את התשובה הסתכלתי עמוק בעייני והוא הסתכל עמוק בעייני וידעתי שזה הסוף זה הזכיר את השיר שכתבנו ביחד- אין לו שם הוא מתאים כל כך לסיטואציה הזאת כל הקיץ הזה עבר מול עיניי כמו הסרט שרואים שמתים של כל קטעי חייך- זה הסוף אני לא אפגוש את זאי שלי יותר

*נקודת מבט שירה*

ירדתי למטה וסימנתי ללואי לצאת לחצר סיפרתי לו את כל הסיפור עם ולאד "אבל המהלך העבודה הבנתי ש.. הבנתי שאני אוהבת אותך" אמרתי לו "גם אני אוהב" אותך הוא הפתיע אותי הכל מסתדר לי טוב עכשיו הוא קירב אותי אליי ונישק אותי עד שנגמר לנו האוויר "אפילו שהחופש נגמר מחר נשמור על קשר" הוא לחש לי התנשקנו עוד פעם

*יום למחרת*
*נקודת מבט יהל*

התעוררתי בחמש זאי ישן לידי לא רציתי להעיר אותו חשבתי על השיר שהמצאנו הוא כל כך מתאים פשוט מדהים זאי בסופו של דבר התעורר והסתכל עליי במבט מנומנם גם אני הסתכלתי עלי בחיוך אבל בפנים ליבי געש

*שלוש שעות לאחר*

"אני אף פעם לא אשכח אותך" אמרתי לזאין בבכי "זו הייתה חוייה בלתי נשכחת" המשכתי "אל תבכי אנחנו ניפגש אני מבטיח" הוא אמר לי אבל בפנים ידעתי שלא עליתי למונית וסוף סוף חזרתי למנהגי הישן- ברגע שהמכונית התחילה לנסוע נרדמתי כשאני חולמת על זאין…