טפל עיקרי
הוא יושב וקורא את החומר,
חומר, שצריך לסכם,
קורא ולפרקים הוא בוהה
והחומר איננו מתכלה.
עוד עמוד נבלע במוח
ושני, הולך בעקבותיו,
לפתע רוח, רוח מנשבת
ואת הדפים מעיפה אל על.
מנסה לקצר את שסיכם,
אך ידו, ממאנת להקשיב,
היא ממשיכה בסיכומים,
משפטים שאינם חשובים.
ידו, הסוררת, ממשיכה לכתוב,
במקום את העיקר החשוב,
היד הסוררת כותבת את שוליו
את הטפל שמזמן נפסל.
הדפים מתמלאים במלל סתמי
הוא כבר מותש מהכתיבה
אינו מרחם, על זה שיקרא,
הטפל הפך לעיקר והעיקר הלך לפח.
תגובות (2)
השיר הזה מתאר את מה שאני עובר כמעט כל יום בבית ספר XD
אוי בית ספר!!!!
איזה כיף מחר יום אחרון ללימודים לשבוע(;