עיר מעופפת פרק 43

אני שוכב על המיטה בעיניים פקוחות, מודע לכך שעכשיו ג'ילי נהנית עם החבר שלה במסיבה. אני נושם עמוק. למה בכלל זה מעניין אותי? מה ג'ילי עושה עכשיו לא אמור לעניין אותי! אז למה אני תמיד חושב עליה במקום לחשוב על ליאת?
אני קם מהמיטה בתנופה. אני ניגש אל המגרה ולוקח חבילה של תמונות שלי ושל ליאת. אני נשכב בחזרה על המיטה ומעביר תמונה אחר תמונה. פתאום חם לי. אני מעביר עוד תמונה ועוד תמונה ואני מתגעגע. כן. מתגעגע.
אני נעצר בתמונה האחרונה שצילמתי, אני וליאת על הים, יושבים על השטיח האדום. צילמנו אותה מיד אחרי שהרגנו את האיש הזקן ההוא. חיוך קטן עולה על פני,. אפס, הוא לא נשארה שם זמן רב. כי עד מהרה אני נזכר בליאת. במבט העצוב שהיא נתנה לי כשהמטוס התחיל להמריא. כשהוא לקח אותי רחוק ממנה. לכיוון עולם של הזדמנויות.
אני נושם עמוק. למה הייתי צריך לעבור בכלל לעיר המעופפת? החיים שלנו היו מעולים שם למטה. הם אומנם היו קשים, אבל ליד ליאת הכול היה מושלם. גם אם היה פשע ברחובות וזיהום בכל מקום.
אני נושם עמוק ומעביר תמונה. זאת תמונה צבעונית של ליאת, התמונה מראה את פנייה של ליאת, הם מאורים קלות עם מסכרה זולה ואודם אדמדם.
אט, אט אני ניזכר באותו הרגע, באותו זמן, בחיים האחרים שפעם היו לי.
***
אני מרים את המצלמה ומכוון אותה לליאת. "את רוצה שאני יצלם את כל הגוף או רק את הראש?"
"את המקום שאותו אתה הכי אוהב בי." צחקה ליאת.
"בסדר." אמרתי וצילמתי את ראשה, ידייה וליבה.
"קדימה. אני רוצה לראות!" היא אמרה לי וניגשה לראות את התמונות. היא צחקה כשראתה את אותם והשעינה את ראשה כל כתפי. היא סגרה את המצלה והניחה אותה בצד.
"זה מה שאתה אוהב בי?" שאלה כעבור כמה דקות.
"כן." אמרתי ונישקתי את כתפה. "וזה מה שתמיד אוהב בך."
ליאת צחקקה ונישקה אותי בחזרה.
***
אני נאנח ומבעיר תמונה. זאת תמונה די מפחידה כי טיילה-האחות של ליאת-מופיעה בה. הן עומדות גב אל גב ומחזיקות סכינים. שניהם לבושות בגופיות ומכנסיים קצרות. לטיילה יש חבילת כדורים שחורה קשורה לרגל וסיגריה בפה.
מישהו דופק בדלת. אני מניח את התמונות על המיטה ופותח את הדלת.
"ג'ילי!" אני קורא בהפתעה ומייד סוגר טיפה את הדלת. אני לא רוצה שהיא תראה את התמונות.
"מה את עושה פה?"אני שואל.
"נחמד לראות גם אותך, טיילור."
אני צוחק.
"לא באמת. מה את עושה פה?"
"אני יכולה להיכנס או שתמשיך לדחוק את הפרצוף שלי בין הדלת לקיר?"
אני נושם עמוק. "בטח." אני אומר ופותח את הדלת. "בואי תיכנסי."
אני ניגש אל המיטה וזורק את כל התמונות אל מאחורי המיטה.
"החדר מבולגן קצת." אמרתי. "לא סידרתי אותו.מאז…."
"מאז..?"
"מצחיק." אמרתי. "אני לא זוכר."
ג'ילי צחקה. "לא באתי לעשות ביקורת על החדר שלך. טיילור..אממ.." ג'ילי מסמיקה קצת ותוחבת שיערה ג'ינג'ית ארוכה אל מאחורי אוזנה. היא יפהפייה. השיער שלה נטוי לצד וידייה עוטות כפפות ורודות בדומה לשמלתה הקצרה והפתוחה, בידה השמאלית היא מחזיקה תיק לבן ופרוותיי.
"תשמע.." היא אומרת ומסמיקה קצת. "הבחור שהזמין אותי למסיבה חולה..ואני לא יכולה לבוא לבד..רוצה להיות הבן זוג שלי?"
"הו, אממ.." אני שוקל את ההצעה לשנייה וחצי. "בטח" אני אומר לבסוף. "חכי לי למטה. אני יחפש את החליפה. אימא שלי קנתה לי אחת ו.." אני משתתקת וסוקר את מבטה הנודד של ג'ילי.
"מי זאת?" היא שואלת וניגשת אל המיטה. היא מרימה תמונה אפורה הקטנה שבו ליאת נמצאת בביקיני וסיגריה.
"זאת ליאת." אני אומר.
"היא יפה."אומרת ליאת ומביטה בתמונה. קולה נשמע..שונה? מרחוק?
אני שותק לשנייה.
"המסיבה?" אני מזכיר לה.
"הו כן." אומרת ג'ילי ומניחה את התמונה על המיטה. "אני יחכה לך למטה."
"אני יזדרז."
"יופי." אומרת ג'ילי ואני מוביל אותה לדלת. ג'ילי נועצת מבט אחרון בתמונה ויוצאת.
אני נושם עמוק ומתחיל לעשות לי סדר בראש. טוב. להתלבש. להחזיר תמונות ולרדת. לא קשה כל כך, נכון?