רייבן פרק 2
פרק 2
התעוררתי על המיטה, כשמייק לצידי מאורעות ליל אמש מטושטשים אצלי.
הסתכלתי בשעון השעה הייתה שלוש אחר הצהריים, אני צריכה להיות אצל פאולה בסלון עוד שעה, העפתי מבט למייק,הוא ישן חזק, תמיד, גם אם יעבור טורנדו ויהרוג את כולנו אפשר לסמוך עלייו שישן כל הזמן הזה, הוא נראה כל כך נינוח ושלו , אני מכירה אותו עוד מהתיכון, הוא גדול ממני בשנה, תמיד היינו חברים טובים אבל מערכת היחסים בינינו השתנתה כשהייתי בת 16, רק אז הבנתי שהנתונים שיש לי, עיניים אפורות,ריסים שחורים ושיער בלונד תלתלי גולש, הם גורם מושך אצל רוב הנשים, זה פשוט קרה, הוא החבר הכי טוב של אחי שיין,וזה לא עוזר ששיין (שהכינוי שלו זה שארפ וזה לא בגלל השיניים המחודדות שלו) שומר עלי כמו יהלום יקר, הרי אני האחות הקטנה.
אני חושבת שאני אוהבת אותו, בצורה שאוהבים אח או ידיד, אבל לא אני בוודאות לא מאוהבת בו, תהיתי לעצמי מהי ההרגשה להיות מאוהבת, להיות מטורפת מאהבה שאת עושה דברים מוזרים. אני לא רוצה שזה יקרה לי בשום אופן, אני לא יכולה לא להיות בשליטה על עצמי.
קמתי במהירות מטלטלת את ראשי מן כל המחשבות על אהבה ונכנסתי למקלחון הקטן שלי ונתתי למים החמימים לנזול על כל גופי ולשטוף איתם את כל הלילה המטורף שעבר עלי, יש לי עבודה להגיע אליה וארוחה משפחתית בערב, אחת ההבטחות שנתתי לאמא כאשר הצהרתי שאני עוברת, "את מתחייבת לבוא לפחות שלוש פעמים בשבוע? אילא מתכוונת לא לראות אותך רק בגלל השיגעון הזה שלך? למה את לא יכולה לגור לידינו כמו האחים שלך?"
חפפתי את שיערי במהירות כשהכרתי בנוגע לזמן חזרה אלי מיהרתי מהר לארון והוצאתי חולצה לבנה ארוכה ומכנסי גינס בצבע בורדו, עברתי במהירות לעמדת האישור שם ציירתי קו שחור עדין מעל לעין הימנת וכך גם עם השמאלית.
אין לי זמן לעשות קפה, אני אעבור בסטארבאקס בדרך לעבודה. חטפתי את המעיל המחוייט השחור מן הכיסא ואת תיק הצד שלידו הוצאתי את המשקפי שמש מהתיק ומרחתי את שמתי באודם בגוון ורוד לא חזר מדי וגם לא בהיר.
לקחתי את האוזניות והאיפון מההטענה, אחד הדברים שאני לא זזה בלעדיהם זה הטלפוןשלי, זה כבר איבר בגוף, זה בלתי נפרד.
שמתי את הפליליסט האהובה עלי ומיהתי לצאת, ההליכה היא בערך 10 דקות ואני חושבת שאשרוד אותה עם העקבים הגבוהים שאני מכריחה את עצמי לנעול כל יציאה מן הבית, בוא נגיד שגובה הוא לא אחד מן התכונות היותר טובות שלי.
השעה הייתה 2 דקות אחרי ארבע כשנכנסתי לסלון עם מבט מתנצל ופאולה בעודי משליכה את המעיל והתיק שלי אל מאחורי הדלפק ולוקחת את המטאטא הקרוב אלי ומתחילה לטאטא במהירות, פאולה פשוט גלגלה עיניים והמשיכה לעבוד על שערה של אישה בת 50 שעינייה שקועות במגזין רכילות ומידי פעם פולטת "אני ידעתי!" ו"מגיע לו הבוגד המסריח", פשוט חייכתי והמשכתי לעבוד.
העבודה שלי הייתה לנקות את השיער הגזור מן הרצפה לסדר את מוצרי היופי והטיפוח,רשימות מלאי, הזמנה ועוד עיניינים משרדיים ובזאת הסתיימה היכולית העבודה שלי.
השעון הראה שבע ורבע, אני מסיימת בשבע וחצי, אך הרכב של שיין החנה מחוץ למספרה, אני אמרתי לו לא לקנות אותה "היא מוציאה יותר מדי עיניים בשביל מה אתה צריך את זה?" "אני צריך אותה בשביל עצמי, ועיניים אני יכול להוציא בעצמי אני לא צריך מכונית בשביל זה" אמר בבטחה ואנ פשוט הנהנתי.
הוא יצא מהגיפ לבוש חולצה לבנה עם ציו מקושקש בשחור ועל החולצה גקט עור שכנראה עלה יותר מהמשכורת השנתית שלי, ראיתי אותו ונאנחתי, אמרתי לו לא להקדים, אני לא אוהבת לשים את פאולה במצב הזה, היא בסך הכל אישה בת 40 חמודה ואוהבת מאוד ומתייסת אלי כמו לבת.
הוא נכנס דל הדלת השקופה וכל העיניים היו עליו, הגנים שעברו אלי, עברו גם אליו, הוא התברך בשיער בלונדיני גולש ועיניים תכולות יותר מהשמיים עצמם וחיוך שממיס כל אחת שמסתכלת עליו ולא כמוני הוא בסביבות המטר שמונים, הוא גדול ממני בשלוש שנים אבל מתייחס אלי כמו לתינוקת.
"פאולה, נחמד לראות אותך שוב" אמר לה התכופף ונישק אותה על שתי הלחיים.
"קרידו אתה הולך ונהיה יותר יפה כל פעם שאני רואה אותך" אמרה פאולה לשיין בעוד מסיימת להתעסק בשיער הלקוחה שמהופנתת על דמותו של שיין.
"אני מבטיחה שמחר אני אבוא רבע שעה לפני, מצטערת פאולה, שיין לא אוהב לאחר" הבטתי בו בזעם הוא מגלגל עיניים.
"אנחנו הולכים לארוחה משפחתית, אמא תהרוג אותנ אם נאחר" אמר שיין
"אם כך תמהרו" אמרה פאולה "ונראה אותך מחר ברבע לארבע גברת צעירה" אמרה פאולה בעודי רצה אל התיקי והמעיל שלי ומנשקת את לחיה במהירות.
חיבקתי את שיין "עוד ארוחה משפחתית נורמלית למשפחה נורמלית" אמרתי בעודי מגחכת.
שיין פתח לי את הדלת תוך כדי סיפור מרגש עד דמעות איך הציל את טרוי מתקיפת הסמור שגר אצלם בחצר.
נכנסתי למכונית ומיד הדלקתי את החימום, מושבי העור היו קפואים ואני לא מסכימה לחלות שוב, אני לא יכולה להחסיר ימי עבודה, הוא נכנס למכונית והמשי לספר סיפורים מצחיקים, שיין היה הכריזמטי והאהוב על כולם מבין כל האחים, אחי טרוי היה הרציני יותר, הוא היה גדול יות מכולנו והתעסק בעבודה יותר מכל גבר אחר ולכן גם לא נכנס למערכת יחסים רצינית, בעוד שאני, הבת היחידה מבין שני אחים, אפשר להבין אותי למה הייתי מתבודדת ובסוף מזדיינת עם הכי טוב של אחי.
נכנסנו לחנייה, הבטתי בבית הגדול פעם כולנו היינו חיים ביחד, הייתי קטנה מדי אז אני לא זוכרת כל כך את זמנו של טרוי בבית גר איתנו, אבל שיין גדל איתי, זה גם למה אנחנו יותר קרובים.
נכנסנו לבית בריצה בעודנו קופאים מקור, הדלת הייתה פתוחה ורקנו אותה אחרינו.
"אמא אבא טרוי…תנחשו מי פה?" צעקתי בעודי פוסעת לכיוון המטבח כאשר שיין הולך לסלון לבר, הוא לא מסוגל לשרוד לילה בלי הוויסקי שלו.
"אמא???" אמרתי ואז שמעתי ירייה חזקה באה מהסלון.
רצתי לשם בלי לדעת מה אני אמצע שם, כשהגעתי ראיתי את שיין שרוע על הרצפה שבידו האקדח שלו ואיש כשפניו מכוסות בבד שחור, כשראה אותי ירה בי בכתף וברח.
ה=לא שמעתי כלום אחרי היריה, שמעתי בומים חזקים שלא הבנתי מהיכן הגיעו ואז הבנתי שז היה הדופק שלי, היה משהו קשה ביד שלי, לקח לי זמן לפני שהבנתי שזה הטלפון שלי חייגתי 911 ושמעתי את הקול של האישה מהצד השני "911 מה מקרה החירום שלך?"
"קוראים לי קים רייבן אני בשכונת גרייסווד בית 1964 ועכשיו ירו בי" אמרתי ואז איבדתי הכרה.
תגובות (0)