רוחי יצאה לטייל

הלילה יורד, החושך מציף,
אני במיטתי שכובה, על ביטני,
בוהה בתקרה
וסופרת כבשים, לפני השינה.

עיניי נעצמות, טובעות בחשכה,
הכבשים, כבר נעלמו ואינן,
רק חושך ותחושה אין,
הגוף לא זע, הגוף לא נע.

לפתע, קלילות, אני מרחפת מעליי,
מסתכלת על עצמי,
מנסה לגעת, אך לא מצליחה,
מושיטה ידיים לאחוז, אך לשווא.

הגוף שלי למטה ואני למעלה,
מנסה לצעוק, אך קולי לא נשמע,
מנסה להזיז ידיים, אבל,
אינני יכולה.

בצעדים נואשים, רוצה לתפוס,
אך גופי כאילו ונמוג, הפך לרגע לעשן
ולמטה, אני במיטה מוטלת,
מוטלת כגופה, ללא נשמה.

לפתע, המולה, כולם מתרוצצים שם,
מכת חשמל, מרעידה את גופי,
גופי המרחף, מקבל מהלומה,
עוד מכה ואני כבר, בצניחה.

צונחת אני לתוך גופי שלמטה,
אני כבר בתוכי וגופי מקיף אותי,
פוקחת עיניים, מחייכת לסביבה,
קיבלתי החלטה, להישאר כאן.