דקלים

הדקלים בדרך הביתה תמיד נראים מסכנים בגשם. הם עומדים להם שם, בשוליים, חיוורים וקפואים, כל כך זרים.
הדקלים בדרך הביתה תמיד נראים שונים וזרים. הם גבוהים ותמריהם נפולים לצידם, בעוד עצי הקלמנטינה הנמוכים פורחים, ירוקים ועזים, עם פירות כתומים ומצחינים.
הציפורים אוהבות את הדקלים, הן לא יתנו להם ללכת. התמרים האכולים לצד העצים מוכיחים את אהבתן. הן לא יחליפו אותם בעד שום קלמנטינה מצחינה שבעולם, הן אוהבות רק אותם.
אם תשאל אותן, עצים אי אפשר להחליף.
אם תשאלו אותי, גם אנשים אי אפשר.