להרגיש את זה שוב…

כל המראות נעלמות,
כל השתיקות כבר מרעישות,
אני אינני כאן, אינני כאן…
וכל טיפה שנשארה,
וכל שמחה שאז היתה,
את נעלמת פתאום ולא חזרת…
אני הולך רחוק, כדי להמשיך לשתוק,
עכשיו הכל אבוד, עכשיו כבר אין סיכוי,
אני כבר לא חוזר לפה…
אני מפליג מכאן,
מפליג מכאן לשם,
רק הדחיק את הדמעות.
אמרת שזה בסדר, אמרת שזה אני,
אבל את פשוט לא תביני…

כל מילה שלך, היתה כמו פקודה,
וכל מבט ממך, היה לי מתנה,
כל נשימה איתך, אני מרגיש קיים,
וכל חיוך שלך, היה פשוט מושלם…
את בחרת אחר, בחרת בו…
אני כבר לא יכול יותר,
אני כבר מוותר, הולך הרחק מכאן…
דלתות עכשיו כבר נסגרות,
תמונות על הקירות, ריקות מפרצופים…
קולות נעלמים, צלילים כה עדינים,
אותי שובים ומחזירים…

תני לי להזכיר לך מה היה לך טוב,
תני לי להזכיר לך כמה קרוב,
היה סיכוי לשנינו ביחד,
אבל עכשיו הכל שונה…
את הולכת, מספרת לחברות שלך,
כמה היה לך טוב, כמה היה לך רע,
את כבר לא יודעת מה את רוצה,
את כבר משגעת…

אז רק למקרה שתרצי,
אולי תדברי תשאלי.
אנחנו נוכל לדבר כמו ידידים,
אנשים שלא היה דבר ביניהם לפני.
אולי נצחק שוב, אולי את תתרגשי,
ואולי, אולי בכלל,
את תרגישי את זה שוב…