נשלחת לשם… פרק 13- נסיעה חזרה

הסתכלתי עוד קצת בפייס וראיתי כתבה
״החברה החדשה של ליאם חותכת!״ הייתה הכותרת הייתי בשוק איך גילו ואז היו 2 תמונות אחת שלי מתנשקת עם ליאם ואחת שלי שהראו שהיידים שחותכות כשסיפרתי לליאם
התחלתי לבכות סגרתי את הלפטופ מהר ורצתי מהמלון הגעתי לאינשהו התיישבתי על הרצפה והתחלתי לבכות
~נקודת מבט של דנה~
התקשרתי למיקה אבל היא לא ענה התקשרתי לאחרים והם גם לא ענו הרגשתי מיותרת שלאף אחד אין זמן אליי.. התקשרתי עוד פעם אליהם ועוד פעם אבל הם לא ענו לי כבר שמו לי את הגבס והם לא עונים לי התקשרתי למשרד נמל תעופה והזמנתי כרטיסים ללונדון חזרה ממילא אני לא אוכל לרקוד במשך חודשיים וגם כנראה שלאף אחד לא אכפת ממני
עוד 5 שעות אני עוזבת חשבתי ובכיתי הגעתי למלון וארגנתי את הדברים שלי
כתבתי מכתב:
״ עם אתם רואים את המכתב זה אומר שכבר נסעתי מפה ללונדון שברתי את הרגל, אתם לא עניתם, הרגשתי מיותר אז מצטערת להתראות, שלכם,
דנה.״ רשמתי ועזבתי היה לי קצת קשה גם קביים וגם מזוודה אבל הסתדרתי כמה שיכולתי
הגעתי לשדה תעופה נתתי מבט אחרון לפריז ונכנסתי למטוס
~נקודת מבט רגילה~
התקשרו אליי כמה פעמים, לא עניתי בעיקר דנה התקשרה אבל לא רציתי לדבר בכיתי וראיתי צלם פפרצי מצלם אותי הסתרתי את ראשי והמשכתי לבכות מי ידע שככה אני אהיה בפריז בוכה שפפראצי עוקבים אחריי ומצלמים על חתיכה שאני עושה ושאני מעצבת בגדים למפורסמים

סבתא התקשר אליי מהר נידבתי את דמעותיי ועניתי
״הלו?״ עניתי בקול צרוד
״איפה את רוי מחפש אותך את לא עונה לו״ היא מרה
״אני בגינה אחת לא יודעת איך קוראים לה״ שיקרתי
״ טוב הכל בסדר?״ היא שאלה
״כן״ שוב פעם שיקרתי
״טוב הייתי אצל אחותך שמתי לה פרחים״ היא אמרה וניתקה
״אחותי..״ אמרתי לעצמי
הפפרצי ממשיך לצלם אותי בסוף קמתי ורצתי משם נמאס לי שהוא מסתכל עליי ככה
~ נקודת מבט של דנה~
אני במטוס ממשיכה לבכות מקשיבה למוזיקה ומסתכלת מהחלון…