במדבר…

אני רצה אל מה שנדמה לי אתה.
ואני כמהה אלייך בצמא שלא ייאמן, עד שריפה בגרון. אני חולמת אותך ביום וחיה אותך בלילה. בתוך כל המדבר אתה כנווה של שפיות ושל קצב קבוע ואני יכולה לכרוע לראות השתקפות צלולה. אני רצה רחוק על חול לוהט ואתה לא כאן יותר. אני חרוכה ושרופה וכבויה עד עצם אך השמש נצחית מעלי ואינה מתעייפת. סופה מאובקת לוחשת שעברת אל פרח אחר. אני נופלת על ברכי ומתוך יום שיבוא אתה אומר מתוך עצמי את משנתך הקבועה. אתה מגיע רק בחושך. ייתכן שאני משתגעת בין כל החספוס אבל הכל מוצף הלילה באור. אני יודעת מה נכון אבל המים חסרים לי כל כך. כבר בכיתי נהרות של מלח שלא מתחילים להשתוות למריר שהיית לי. אני נשרפת ובורחת מהשמש, נופלת בתוך שום מקום והכל מולי חלק.

טשטוש, מישהו זר מביט בי. אני לא זוכרת יותר.
"את צריכה אותי" הוא ספק שואל ספק מודיע.
"את מי?" אני תוהה ועוצמת עיניים.