רוח הלוחם

הדרך תלולה, מאובקת באבק המלחמה.
האוויר דומם, טעון מהשקט השורר.
האדמה קשה, אך רכה מעוצמת הנפילה.

אל לך לשכוח, אותך אהבתי ושירתתי.
אל לך לסלוח, שכן אני איני שלם במעשיי.
זכרי אותי כמו שהייתי, ולא על פי שמועות.
זכרי אותי לנצח, הנציחי זיכרונות.

שלווה אופפת את גופי, השקט מנחם.
החשיכה מכסה את עיני, מרחיקה אותי מאנשי.
אין עוד כוח בגופי כדי להרים יד קדימה,
להגן ולהציל.

רוח חלושה עוברת, חולפת על פני הסובבים.
רוח עדינה מנשבת, מלטפת את החיים.
לחישה קטנה עוברת, ואז זעקת המתים.

רסיס נשמה אבוד, נידון למשפט נצחים.
רסיס שמחה נושן, עוזב ונשבר בפנים.
דמעות וכאב נשפכים, זולגים מעין האדם.

רוח חלושה מסתובבת, היא לבד בעולם הנושן.
רוח בוגרת משוטטת, על פניה חיוך מעוקם.
היו סיפורים עליה, על הרוח המסתורית.
על הרוח העתיקה והמוכרת, זו שהגנה על רבים.

היא רוחו של הלוחם.