המירוץ למיליון – פרק 47

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: שמונה צוותים ישראליים הגיעו אל סלוניקי, העיר השנייה בגודלה ביוון, שם היה עליהם לעמוד במספר אתגרים. והערב: הצוותים הראשונים מגיעים אל שייט בים התיכון. כל זאת ועוד הערב.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

(המגדל הלבן.)
"קדימה, אבא!" קראה מעיין.
אנריק כיוון את החץ ופגע במטרה השלישית.
"יש!" קראה מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"ופתאום, בבת אחת, קפצנו עד המקום הראשון."
~
"כל הכבוד, אבא! אתה תותח! תותח!" קראה מעיין.
הם הגיעו אל בחור בשריון קרב יווני עתיק, והוא הביא להם את המעטפה עם הרמז הבא.
"Thank you," הם אמרו לו.
הם פתחו את המעטפה ומעיין הקריאה.
"הגיעו אל הטיילת של סלוניקי," היא התחילה.
כעת על הצוותים להגיע אל הטיילת של סלוניקי, שם יחפשו את הסירה עם דגל המירוץ. לאחר שיאתרו אותה, יהיה עליהם לעלות עליה לשייט בן חצי שעה במהלכו יצטרכו לחפש את הרמז התלוי בשקית ניילון חסינת מים. כאשר יראו אותו, יהיה עליהם לתפוס אותו ולתלוש אותו מהסרט בעזרת היד, ולאחר שיחזרו לחוף, יוכלו לפתוח אותו ולהמשיך הלאה. במידה וייכשלו, יהיה עליהם לצאת לסיבוב נוסף.
"קדימה בוא, אבא," אמרה מעיין.
~

"קדימה, ספיר! את עושה את זה!" קראה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אני לא יודעת איך נלחמו ביוון העתיקה, אבל ככל הנראה שלא הייתי מתקבלת לשם כלוחמת."
"מה שנכון נכון."
~
"קדימה, ספיר, תכווני!" קראה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"נשארה לי רק עוד מטרה אחת לפגוע בה, והתכוונתי לפגוע בה."
~
"קדימה, ספיר!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"ו… טוב, בטעות החטאתי קצת…"
~
"ספיר!" צרחה עליה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"כאילו לא מספיק גלובוס מעך לי את הרגל באתונה, עכשיו ספיר גם חייבת לפגוע עם חץ סנטימטרים מהראש שלי!"
"החץ פגע לה בשיער, כמה מילימטרים מהראש."
"היא רצתה לשפד אותי."
"לא, חשבתי שיש לך תפוח על הראש."
"אז את עיוורת!"
~
"סליחה!"
"אני חושבת שאני אלך להתחבא," אמרה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"מה לא בסדר בילדה הזאת, מה?!"
~

(הטברנה.)
"הנה, אחרון," מלמל מייק.
הוא בלע גם את חתיכת התמנון האחרונה, ואז זרק את הצלחת.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"אני מבין למה יוונים זורקים את הצלחות על הרצפה. אחרי שהם אוכלים משהו כזה מגעיל, הם מרגישים צורך לשחרר אגרסיות, אז הם מוציאים את העצבים שלהם על צלחות."
~
"זהו זה, נגמר הסיוט!" קרא מייק.
הם לקחו את הרמז הבא מהשף.
"קיצור דרך או סימן דרך?" שאל מייק.
"אני אומר שנלך על קיצור הדרך," אמר שון.
"קיצור דרך?"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"ניסינו לחשוב בהיגיון אם כדאי לנו לקחת את קיצור הדרך הזה או לא."
~
"ומי אמר שזוג אחר לא לקח את זה לפנינו?"
"אז ניסע וננסה."
"זה שעה וחצי נסיעה מפה."
"איך אתה יודע?"
"רשום ברמז."
"אז מה?"
"ואם זה תפוס, מה נעשה? נצטרך לחזור עוד ואז בטוח נהיה אחרונים."
"אנחנו לא אחרונים עכשיו?"
"לא, יש את קורן ורוי ואת הבני דודים האלה."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"קיצור הדרך נשמע מאוד מפתה, באמת, הבעיה היא שהוא נשמע גם כמו מלכודת."
~
"אז נמשיך הלאה בסימן דרך?"
"כן."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"זה בעצם יכול לגרום לך להפסיד משחק שלם בגלל שאתה מבזבז את הזמן על משהו שלא באמת עזר לך."
~
"אז קדימה, בוא נעשה את זה מהר ודי," אמר שון.
~

"הנה, הנה, יובל!" קרא אלון.
הוא פתח את התיבה ושלף את הרמז.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"בתיבה נשארו משום מה עוד כמה רמזים, וזה היה מוזר."
"כנראה הם לא שמו שמונה מעטפות."
"או שלא היינו אחרונים."
~
"קדימה, יובל, אנחנו אחרונים, חייבים לתת גז," אמר אלון.
~

"שיט, קורן, גם הם פה," אמר רוי.
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"ראינו שגם הבני דודים הגיעו, וזה אומר שהם סיימו להתברבר בדרכים."
"הם גם התחילו את היום ראשונים, זה לא סתם."
"וזה אומר – להאיץ."
~
"קדימה, תסיים את זה מהר ונברח מפה," אמרה קורן, "לא אכפת לי מה, אני עוזבת את יוון!"
~

(המגדל הלבן.)
"קדימה, אורין, הנה התיבה," אמר דור.
הוא שלף משם את הרמז.
"מחסום, מי יותר לוחמני," הקריא דור.
"אתה עושה את זה," אמרה אורין.
"אני?"
"כן."
הוא פתח וקרא את כל הרמז.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"בעצם הייתי צריך לקלוע למטרה בעזרת חיצים, שזה נחמד."
~
"יאללה, דור!" אורין עודדה אותו.
~

~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"הייתי צריכה להתרכז, לירות כמו שצריך במטרה ולנסות לעבור את זה."
~
ספיר כיוונה ופגעה.
"יש!" היא קראה.
היא לקחה את הרמז מהלוחם ורצה לנעמה.
"קדימה, צריכים להגיע לטיילת," היא אמרה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"לא יכולתי להרגיש גאווה כלפיה, אחרי שהיא פגעה בי עם החץ."
"אויש, די להגזים."
"אני רצינית! כל המירוץ הזה אני רק חוטפת!"
"כן, זה אבל כי היקום שונא אותך."
"לפחות מארק שלי…"
"מארק שלי!"
"לא, שלי!"
~

(במכונית עם כפיר וגיא.)
"כפיר, שמאלה בכיכר," אמר גיא.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"היינו צריכים לנווט עד לחופים, צריכים לנווט מהר כדי שאף זוג מאחורה לא יעקוף אותנו, להיאבק ואז להגיע לנקודת הסיום."
"קיצור דרך, בקיצור."
"אה… משחק מילים שכזה."
~
"אתה מוצא את זה במפה?"
"כן," אמר גיא.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"אולי סופסוף נגיע למקום הראשון שכל כך מגיע לנו."
"כן."
"הכי גבוה שלנו עד עכשיו היה רק מקום רביעי, והוא די מבאס."
"אמרתי ככה: אני יודע שבקטע המירוץ האחרון אנחנו נגיע ראשונים, אבל מתישהו בדרך אני רוצה גם להגיע ראשונים. ככה לשמוע את רון אומר: כפיר וגיא, אתם הזוג שהגיע במקום הראשון."
"זה מה שאנחנו מקווים."
"מאוד."
~

(הטברנה.)
"אני רוצה להקיא," אמר רוי.
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"זה פשוט דוחה."
"דוחה ממש."
"דוחה ברמות על."
~
"אל תדבר. פשוט תסיים ודי," אמרה קורן.
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"זה לא שגם אני ניהנתי מזה יותר מידי."
~

"פשוט אוכלים וזהו," אמר אלון.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"אלון כזה: כן, כן, לאכול את זה, והוא אוכל את זה בלי בעיות, ככה. כאילו הוא אוכל את זה כל יום."
"כי זאת המשימה."
"ולרוץ אתה לא מסוגל?"
"לרוץ זה קשה."
"ולאכול תמנון עם חומץ זה קל?"
"יותר מלרוץ."
"אתה פשוט חנון!"
~

(המגדל הלבן.)
"התיבה!" קראה גל.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"איך אני אוהבת לראות את הדגלים של המירוץ, איך אני אוהבת לראות את התיבה של המירוץ."
"אני אוהבת לראות את רון שחר."
"את רון שחר ביום! כשאור והוא נשמה כזה, אומר לנו שאנחנו הצוות שהגיע במקום הראשון."
"אני אוהבת את המירוץ, כן."
~
"מחסום," הקריאה גל, "מי יותר לוחמני?"
"אני אעשה את זה, אחותי."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אחרי שגל, נשמה שלי, התאמצה קשה עם הגלובוס, אני חשבתי שמגיע לה שאני אעשה איזה מחסום."
~
"יאללה, נשמה שלי, את תשחקי אותה," אמרה גל.
"תודה, אחותי!" קראה נטלי.
נטלי רצה להתלבש.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"הבגדים היו מה זה מוזרים!"
"כן."
"מי לעזאזל נלחם עם גלימה?!"
"מה, הם קוסמים?"
"לא, הם עושים הוקוס-פוקוס לחיצים של היריבים והם הופכים אותם לגומי או משהו."
"לא, טיפשה, הם גורמים להם לחזור אחורה."
"מה, היוונים העתיקים היו קוסמים?"
"לא, יא עמה, הם לא היו באמת קוסמים."
"אז למה היו להם גלימות?"
"כי הם חשבו שהם קוסמים."
"לא היה להם את האלים שלהם?"
"למי אכפת מהם?"
"להם."
"לא, נשמה שלי."
~
"גל! אני לוחמת!"
"כן, אחותי!"

~
~אורין ודור. בני זוג.~
"אני באמצע משימה, ואני יודע שנטלי וגל הגיעו. איך? רעש!"
~
דור כיוון חץ וקלעה למטרה.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"במקום אבל שזה יפריע לי, זה מדרבן אותי, אני יודע שאני רוצה לצאת משם מהר."
~

(הטיילת של סלוניקי.)
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אנחנו מגיעים, צי של סירות, כולן עם דגל."
~
"הנה, בוא נעלה," אמרה מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"הבנו שאנחנו ראשונים כשראינו שכל הסירות שם."
"וואו, זה הרגיש מעולה."
~
"יאללה, בוא נעלה," אמרה מעיין.
~
הם התחילו בשייט.

ספיר ונעמה הגיעו כדקה אחריהן.
"ספיר, הנה! הסירות!" אמרה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"והסירה פיצית, ועכשיו אתה צריך לחפש רמז?!"
~

(בסירה עם אנריק ומעיין.)
"תסתכל כל הזמן ימינה וקדימה," אמרה מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"והסירה כל הזמן רועדת לכך."
"וכולך רועד וקופץ וזה, ולך תחפש רמז עכשיו."
~
"תהיה עירני," היא אמרה לו.

~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"כל הפרצוף שלך מלא במים, וכולך רטוב."
~
"אהההההההההההההההה!" קראה נעמה.

בפרק הבא של המירוץ למיליון: כפיר וגיא מורידים את הבגדים, והולכים להתאבק. האם יצליחו להשיג את קיצור הדרך?
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.