סירת מפרשים

הסירה מתנועעת במים הלוך ושוב מאיימת לטבוע,
בעוד ליבך מכול שניה שעובר הופך להיות פצוע.
והרוח החזקה מעיפה את המפרשים הלבנים,
והמוח שלך פשוט מסרב להאמין.
הגשם החזק מתחיל לרדת מהשמיים לשטוף את הסיפון הרחב.
בעוד חששותייך ומחשבותייך מציקות לך לשווא.
והרוח שוחכת והגשם מפסיק לרדת על הסירה הקטנה,
והלב גווע עם כול שניה ושניה.
והינה לבסוף הסירה עדיין צפה מעל פניי הים,
כמו הלב למרות הכאב ממשיך לפעום בכול פעם.
הסערה לא מצליחה להטביע את הסירה הקטנה,
כמו הצרות שלא מצליחות להטביע את האישיות היפה.
וכאשר מזג האוויר נראה כול כך יפה,
הלב שקט ושום דבר אינו נראה.
תזכור שזה השקט שלפני הסערה,
תכין את הלב שיחזיק מעמד כמו בפעם הראשונה.
כי תקופת חורף לא נגמרת בסופה אחת,
כמו שאין תקופה של צרות שמסתכמת במעט.
אז תמתח מפרשים וזרוק את העוגן,
תכין את הלב ותתכונן להשיל מעליו כול אבן.
כי בקרוב הולכת להגיע סופת ברקים, שתטלטל את הסירה לכול הצדדים.
והסירה בדיוק כמו הלב תנסה להחזיק מעמד בגשם של צרות ובעיות,
כדי שהרוח תחלוף היא תשאר צפה על פני המים ללא כול מכות ושריטות.