ZEX-שלב 29:האמת על ZEX וXEZ!

שיער כחול ארוך נפל מהמסכה.
עיניים,אחת שחורה ואחת צהובה,ונקודה סגולה על המצח.
"בוס…?" שאל סקייבס משותק.
"לא יכול להיות" לחשה מיסט.
"אתה…" הבטתי בפניו."מיימון!" אמרנו שלושתינו.
היו לו את הפנים של מיימון.מיימון האחר עמד בצד.
"אתה…מיימון? או בנוייד?!" שאלתי.
"לא זה ולא זה" הוא חייך."קוראים לי…סיימון!" הוא קרא.
"סיימון? רגע…עכשיו אני זוכר!" הבטתי בו.
"שון…תן לי לספר לך את כל.נתחיל…מהיום שבו פגשתי אותך לראשונה!" הוא קרא.
(לפני 10 שנים,בגן הילדים):
שון הקטן עם השיער השחור קצר ועיניו הכחולות,ישב וצייר.
לפתע,משהו התגלגל מתחת לכיסאו.זה היה עיפרון בצבע אדום.
הוא הרים אותו,וראה ילד עם שיער כחול קצר ועיניים שחורות מתקרב אליו.
הילד החזיק שקית צ'יפס גדולה."הנה,שלך!" חייך שון."תודה" מלמל הילד.
"למה אתה אוכל צ'יפס?" שאל שון."אני אוהב צ'יפס.יש להם שילוב של טעם מתוק ומלוח" ענה הילד.
"איך קוראים לך?" "שון!" הוא קרא.
"נעים להכיר.אני סיימון" חייך הילד.
"אתה חדש כאן?" שאל שון."כן.אני והמשפחה שלי עברנו לא מזמן לרחוב שנמצא לא
רחוק מכאן" הוא אמר ואכל צ'יפס.
"היי,מי זה?" הצביע סיימון על ילד עם שיער חום קצר שעמד על מגדל מקוביות.
"אני חושב שקוראים לו רוי.ילד מוזר!" לחש שון.
"טוב שון,אני חייב ללכת" הוא אמר ולקח את העיפרון.
"ביי! נתראה!" חייך שון.
(עכשיו):
"אני נזכר" לחשתי ונזכרתי מה קרה אז."הייתה כתבה בחדשות אותו ערב,על בית שנשרף"
הבטתי בו."זה היה הבית שלך.הראו את הגופות שלך ושל ההורים שלך".
"לא מדוייק" חייך סיימון."שכחתי לספר לך דבר אחד באותו היום.יש לי אח תאום!" קרא סיימון.
"מה?" הבטתי בו בהפתעה."מי שנשרף שם,היה אחי התאום" אמר סיימון.
"ועכשיו,תן לי לספר לך מה קרה אחר כך!" צחק סיימון.
"אחרי השריפה,היה ברור לרופאים שהוריי כבר מתים.אבל הם השאירו לי תקווה.אחי עדיין היה יכול לשרוד.הרופא הבטיח לי שהוא יעשה הכל כדי להחזיר את אח שלי.
הוא נתן לי ספר תנ"ך,ואמר שאחי יהיה בסדר,ברגע שאסיים לקרוא את הספר" הוא שלף תנ"ך עם כריכה זהובה.הספר נראה חדש,הוא כנראה שמר עליו טוב.
"ואז" אמר סיימון:"עברו שלוש שנים.בדיוק ברגע שסיימתי לקרוא את המילה האחרונה,קיבלתי טלפון בפנימיה שהייתי בה.אחי,שרד" לחש סיימון.
"אז..מיימון הוא אחיך התאום" אמרתי.הוא הנהן.
"ברגע שאחי התעורר,הוא התחיל…להתנהג כמו תינוק.הוא בכה דבר ראאשון כשפקח עיניים.
הרופאים הסבירו שלאחר האירוע הזה,ושלוש השנים שעברו..המוח שלו הפסיק לעבוד נורמאלי.
כשהתעורר,הוא האמין שהוא נולד בפעם הראשונה.
הרופאים אמרו שיש דרך לתקן את זה.אם אני מוכן,הם יצליחו להעביר זכרונות ופעולות מוחיות מהמוח שלי אל מוחו של אחי" חייך סיימון:"זה היה הרגע שבו,היה תורי לשכב כמה שנים!"
"מה?!" הופתענו כולנו,מלבד מיימון.הוא עמד והקשיב,ולא אמר דבר.
"בשביל שההעברה תושלם,הרופאים נאלצו לעצור את הפעילות המוחית שלי,בזמן שאחי הלך".
"ואז הוא התקבל לZEX" אמרה מיסט.
"מדוייק!" צחק סיימון:"ואז,לפני שנתיים כשהוא עזב את ZEX והלך לXEZ,הוא ביקש לעצור בבית החולים.בזמן הזה,התעוררתי".
"אז…כשאחיך עזב,אתה התעוררת?" שאלה מיסט.
"כן.ואז,קרה דבר מפתיע.כל הזמן הזה ששכבתי שם,הגוף שלי התחזק!" הוא קרא.
"התחזק?!" קראנו בהפתעה.
"בזמן הזה,הרופאים העבירו את הפעילות המוחית ממוחו של אחי למוח שלי" הוא צחק.
"זה היה הרגע שבו" הוא קרא."אני ואחי הפכנו לאדם אחד!"
"שני אנשים עם אותם זכרונות….הפכו לאחד" לחשתי.
"אחי ביקש ממני ללכת במקומו לXEZ.ואני הצטיינתי,כפי שאתם רואים.לא מזמן,הבוס של XEZ מת,ונהוג שהאדם החזק ביותר יהיה הבוס הבא.אני,הייתי אז האדם החזק ביותר בXEZ,וצירפתי את אחי,שהוא החזק ביותר במקום השני".
"אז….למה חזרת?!" קראתי לעברו.
"בשביל הסוד של ZEX!" הוא קרא.
"מה?" מיסט הייתה בהלם."כשאחי היה כאן,הוא גילה שהסוד של ZEX הוא הנשק החזק ביותר! אני,תכננתי את הפלישה בשביל להשיג את הסוד של ZEX! ומיסט,בטוח יודעת אותו!" הוא קרא והביט בה.
"אבל…למה מיימון אמר שהוא רוצה לעצור אותך?" שאלתי.
"מה?!" קרא סיימון בהפתעה."אחי? הוא בחיים לא היה אומר דבר כזה!" מחה סיימון.
"אתה טועה" אמר מיימון."מה?!" סיימון קרא.
"אתה עדיין לא הבנת? אחי…הסוד של ZEX נמצא כאן בחדר!" קרא מיימון.
"לא יכול להיות!!!" קרא סיימון:"איפה? איפה??"
"הסוד נמצא ממש מול העיניים שלך ואתה לא רואה אותו.תוותר! בוא נחזור!"
"אחרי כל מה שעשיתי?! לעולם לא!" הוא צרח:"מיסט,הוא אומר את האמת?"
"כן" לחשה מיסט."הסוד של ZEX נמצא מולך" היא לחשה.
"אני אקח אותו! מהו?!" צעק סיימון והביט לצדדים.
מיימון זז בזריזות,ושלח מכה לעורפים של היליוס ופאו."מה?" קראתי בהפתעה.
הוא רץ גם אל לוסי ומימה.כולם נפלו ואיבדו את ההכרה.
"מצטער שון" לחש מיימון באוזני:"זאת לא שיחה בשבילך" אמר ופגע גם בי.הספקתי לראות אותו מפיל גם את סקייבס,לפני שאיבדתי את ההכרה.
פקחתי עיניים."אני מבין" שמעתי את קולו של סיימון.הבטתי בו.הוא חייך.
כולם קמו.מיסט נשנעה על קיר,מביטה למעלה."עכשיו,אתה עדיין רוצה את הסוד של ZEX?" היא שאלה.
"לא.אני אוותר" הוא צחק."זהו זה? זה נגמר?" לחשתי.
סיימון ומיימון הביטו בי."כן" לחש סיימון."זה נגמר.אני אחראי לכל מה שקרה לכם,ועל כך אני מצטער" הוא חייך.הוא פנה ללכת,לצד מיימון ולצד סקייבס המבולבל.
"שון! תשגיח על אחותי" קרא סקייבס."אחותך?" שאלתי בחוסר הבנה.
הם פנו אל המעלית."דקה,סיימון! למה העין שלך צהובה?" שאלתי.
"שון הדארי" סיימון עצר."אתה לא יודע" הוא לבש את המסכה:"שהסקרנות היא זו שהרגה את החתול?"
הם הלכו.אני,מיסט,לוסי,היליוס,פאו ומימה נשארנו שם,פצועים.