הרוח של האי -1

"לנשום אמ.. לנשום " אמר נוטי .היינו באמצע מדיטציה .במדבר .
הרגשתי כאילו אני נמצאת בתוך טוסטר ענק .אבל נוטי התעקש שהאנרגיה הטובה ביותר היא זו ששואבים בשעות הצהריים כששני השמשות של כוכב וומצ'ר נמצאות ממש במרכז השמיים .
"חם לי …" מלמלתי וניסיתי להישאר יציבה בתנוחת הנר שלי בראש ההר הכי גבוה באזור המדבר .
"את חייבת את זה לעצמך אמטיסט .לא לי "התשובות שלו היו כל כך מעצבנות .אבל לא יכולתי להתווכח ,נוטי הוא …. טוב הוא טיפל בי כל חיי מאז שהורי נשלחו מטעם המלך ל… להיות הקורבן .
לא רציתי לחשוב על זה אבל לא הייתה לי ברירה עם אני לא ישרוד את התחרות המלך ישלח אותי להיות הקורבן .
"אין לך יותר מידי זמן לחלומות או למשחקים את צריכה להתאמן .להתאמן ולנצח ." נוטי היה חכם אל זה אף אחד באזור המדבר לא התווכח אבל השיטות שלו היו ישנות עם זה היה תלוי בי הייתי עכשיו בחדר כושר ממוזג עם טכנולוגית הספורט הכי חדישה של ימינו .
"את חושבת שרק טכנולוגיה תביא אותך להצלחה " הוא .תמיד .עשה .את .זה .
שנאתי שנוטי קרא לי את המחשבות זה היה מוזר ,כמעט בלתי מורגש אבל איפה שהוא בטוחי ידעתי שהוא שם .ידעתי ושנאתי .
"נוטי אולי תפסיק זה לא מוסרי ו…." צל כיסה אותי .הייתה לא דמות אדם עם כנפיים .נשמתי בהקלה.
"עושה חיים אהה ?" קרא ויולט מלמעלה וצחקקה .קינאתי בה היא כל כך לא שמה על כל הקטע של הקורבן .איך בנאדם יכול להיות כל כך לא דאגני ?
"אני אלך אבל נמשיך אחר כך " אמר נוטי ובקלילות קיפץ מן ההר אל האדמה החולית ונעלם .
"הוא קצת מוזר .." אמר ויולט והתיישבה לידי .יצאתי מתנוחת הנר והרגשתי שכל שרירי תפוסים .
"אני. לא. יכולה. לזוז " אמרתי שכל מילה מקשה עלי .ויולט עשתה משהו מועיל ופרסה את כפניה מעל שתינו מה שנתן לי את היכול לחשוב כמו שצריך .
"זה כל כך הרבה יותר טוב " אמרתי .הבטתי אל האופק .ריאתי את הארמון .מעלי ידעתי שמרחפת לה העיר של ויולט .
"אז … את מחקה לתחרות ?" שאלה פתאום .
אני בטוחה שאת לא מחכה " אמרתי.
"אולי אני כן מחקה …" אמרה . הבטתי בה מופתעת לויולט היו רק בילויים בראש היא ממש לא חשבה על דברים מבאסים כמו קרבות עד מוות .
"תשמעי אני ממש לא מתכוונת להשתתף עם יצא שאני צריכה להתמודד אני פשוט אברח ליער שם איש לא ימצא אותי " לא זיהיתי את הרצינות הזאת עצלה .אבל ידעתי שהיא לא מתכוונת בהכרח למלך .
"את לא יכולה להמשיך עם המריבות האלה עם ההורים שלך " אמרתי מודאגת הרצינות שלה הפחידה אותי .
"את לא מבינה אמ את חושבת שהורים זה רק כיף וצחוקים כי לא היו לך כאלה אבל עם היו לך היית מבינה " היא אמרה וקיפלה את כנפיה מה שגרם לשמשות להלום בראשי שוב בעוד שיערה החום הככה של ויולט נצץ באור החזק .
"אני אני משתדלת להבין תני לי לעזור " אמרתי אבל זה היה מאוחר היא התעופפה משם והשאירה אותי על פסגת ההר .
"טוב נראלי שחוזרים לעבודה " נוטי צץ משום מקום והבהיל אותי עד מוות .