איך כל זה קרה לי ? פרק 2

~למרות שאין כל כך הצלחה לסיפור אני אוהבת אותו ואת הרעיון שלו ומחפשת רק לדעת לאין הוא מתפתח אני ימשיך אותו ואני מקווה שיעקבו ויגיבו למרות הכל~

"כרובי…" היא אמרה בקול הקטן והחמוד שלה "היום א..את עוזבת" ? היא שאלה והשפילה את מבטה.
"בובספוג את יודעת שאני תמיד אוהב אותך ואני תמיד אשמור אתך על קשר…. מתוקה לי כשתצטרכי אותי אני תמיד אהיה לצידך…" אמרתי והיא חייכה, דיגדגתי אותה כמו שהיא אוהבת עד ששכבה על המיטה הזוגית שלי שלי וחייכה חיוך גדול, היא קמה מהמיטה נתנה לי חיבוק ורצה אל אמא שלי במטבח.
"בובספוג שלי… איך אני יעזוב אותה…" השפלתי את מבטי והרגשתי כאילו הלב שלי נצבט…
אחותי הקטנה בלה, היא אחותי היחידה… אני, היא וסבא שלי הם הדברים היחידים בעולמה של אמא שלי.. אבא שלי מת.. מסרטן כשבלה נולדה וסבתא שלי נהרגה בשוד בנק כשהייתי בת 4, אז סבא שלי עבר אלינו ומאז הוא גר איתנו באותו בית. כשאני אומרת "ההורים שלי" אני מדברת על סבא ואמא שלי הם אלו שאחראים עליי. אמא שלי היא אישה עסוקה ומצליחה מאוד היא הקימה אימפריה של חברה לאיפור מעשר אצבעות בעצמה ומאז יש לנו הרבה מאוד כסף ולא חסר לנו דבר, אמא שלי הבטיחה לעצמה שלא תהיה אומנת או מבשלת בבית מפני שאין לי ולבלה אבא, או סבתא וחשוב לה להיות דמות וחלק מהיום יום שלנו לכן היא מסדרת את סדר היום שלה כך גם שתצליח בעבודה וגם תהיה איתי ועם בלה. אמא שלי.. אמא שלי היא הגיבורה שלי והמודל לחיקוי שלי, אין עליה.
הייתי שקועה במחשבות על בלה ועל איך שאם אצליח מיד אני מסדרת לה פגישה עם הכוכב האהוב עליה מסדרת הטלוויזיה האהבה עליה "הדובונים", עד שלא שמתי לב וכבר סיימתי להתלבש לסדר את השער.
יצאתי מהחדר וירדתי למטבח.
"סבא" !! רצתי אליו ונתתי לו נשיקה. אני אוהבת כל כך את סבא שלי, הוא מבין אותי ועוזר לי הוא היחיד שקלט שהגיע הזמן להבין שאני כבר גדולה, נערה, בת עשרה הוא היה צריך בעצמו להסביר לאמא שלי שיש לי דרישות חדשות ועזר לי לשכנע את אותה להסכים לי לנסוע עם אנדי וסטלה.
"בוקר טוב יקירתי" הוא אמר מחויך עם המבטה הניו זילנדי שלו.
"בוקר טוב סבא, בוקר טוב אמא" אני אומרת בזמן שאני מכינה לעצמי ולבלה שוקו ואוכלת מהטוסט נוטלה שאמא הכינה לי.
"בוקר טוב יקירה" אמא אמרה ונתנה לי נשיקה קטנה על הלחי.