סיפור אמיתי .. שפחתי את הלב .. חלק 1

אז ככה ,
קוראים לי השם המיוחד והבדוי ,
יש לי אחות גדולה
שני אחים קטנים
ואני האמצעית
אמא שמשתפת פעולה לרוב עם אבא ,
ואבא שנותן עונשים כל שניה .

אז זה התחיל לפני שלוש חודשים ,
רבתי עם אבא שלי ובעקבות ריב הוא החליט שאני לא יצא אותו יום.
באמת לא מסיבה הוגנת אבל אין לי כח לפרט ,
אוקיי עונשים זה נורמלי כל הורה נותן עונש ,
אבל ברגע שאתה מקבל מינימום שלוש עונשים ביום זה כבר מוגזם ,
ההרגשה בבית כאילו אנחנו הילדים חיילים, או שעושים מה שאומרים לנו או שמקבלים עונש, בלי מקום להביע דעה , בלי מקום לדבר, להראות רגש .
טוב אז אני נערה מרדנית , שלא יתן לדברים להתנהל ככה ,
בהתחלה כל פעם שהיה ריב ענק הייתי בוכה לאבא בטלפון שינסה גישה אחרת , שאם הוא לא מרוצה ממשהו שיבוא וידבר, אם הוא כועס שיפתח שיחה , אם הוא רואה שאחד הילדים שלו כועס עליו אז שיגש אליו וינסה להבין ולהקשיב לו .
ומה התשובה הייתה כל פעם ?
'העונשים הם לא סתם , אתם צריכים ללמוד איך להתנהג , מבחינתי זה יהיה כמו מלחמת התשה עד שתבינו שכך לא מתנהגים.'

מה שעיצבן אותי מאוד , החוסר בבית בהבעת רגשות , כי אם אני יבוא ויגיד כל מה שאני חושבת או אם יהיה משהו שיפריע לי אני יבוא ויגיד הם יגידו לי להפסיק לתת הרצאות .
אז בואו נחזור ללפני שלוש חודשים ,
קרה הריב ומאז לא דיברתי עם אבא שלי
החלטתי שאני עוצרת את הגישה הזאת עד שהוא יבין, היה לי חשוב שהוא יבוא לדבר איתי ולראות מה קרה בתור הורה . כי הרבה יותר קל לתת עונשים זה מעשה מעוד טכני , אבל הענין המאתגר והקשה יותר זה להבין את הרגשות של הילדים שלך , וממה זה נובע כשכועסים .
ולא . הוא לא בא. הוא בחר להתעלם , אמא אומרת לי שהוא כן ניסה לבוא ולדבר איתי , אבל אני לא ידבר עם מישהו כי הוא ניסה לדלג על מה שהיה ולהמשיך הלאה , אני ידבר עם מישהו שחשוב לו לדעת למה לא דיברתי איתו שלוש חודשים , למה אני כועסת , ואני ידבר איתו אם הוא יבין שלפעמים צריך להסתכל על עצמך ולהבין שלא רק הילד טועה .

רוצים לדעת מה קרה ביומולדת שלי שהייתה חודש אחרי הריב ? או ביום הראשון של כיתתה י ? או אפילו היום ? תגיבו ואני ימשיך……