פיסת נייר לבנה

היית רק שם.
כתוב באותיות אדומות על פיסת נייר לבנה,
שם חסר כל ניצוץ משמעות,
שם זעיר ופשוט.
היית רק זר,
עוד אדם שעבר ברחוב.
צועד בדרכך ליעד,
לא מפנה אלי מבטך.
נתקלנו פעמיים,
שלושה,
חמישה.
לא הכרנו עדיין,
לא ידעתי שמך.
וביום מן הימים,
הגשת לי פיסת נייר לבנה.
לא תיארתי לעצמי שכך יהיה,
אך היה כתוב שם שמך.
שבועות אחר כך,
שוב נתקלתי בך.
הנחת בידי פיסת נייר לבנה.
בדממה מתוחה,
ביקשת עזרה.
באותיות אדומות,
נכתבו המילים:
עזרי לי, נערה זרה.

מרגע זה והלאה,
רק התחיל המסע.