עיר מעופפת פרק 36

"הגענו!" קראתי ועצרתי את המכונית מול סבך העצים.
יצאתי מהמכונית ופתחתי את הדלת של ג'ילי, הושטתי לה את ידי ושלובי זרוע התחלנו לטיל ביער.
"את חושבת שהפיות יהיו שם כשנגיע?" שאלתי ועזרתי לג'ילי לקפץ מעל סלע גדול.
"אני לא יודעת." היא ענתה וקפצה לאדמה. "לא הבאתי איתי את החליל."
"מאיפה השגת אותו, בכל אופן?" שאלתי בזמן שהיא דילגה מעל שורש גדול שבלט מהאדמה.
"מצאתי אותו,"ענתה ג'ילי והסתחררה על יד הסלע האפור, היא קיפצה מעליו, דילגה וצנחה לידי.
"די חשוך הלילה, לא?"
"את מנסה לשנות נושא?"
"זה סוד."
"מה סוד?"
"חליל העץ. הוא סוד. וסודות לא מגלים." אמרה ג'ילי, טיפסה על אחד השורשים ושלחה את ידיה לאוויר כדי לקבל איזון.
"גם לא לחברים?" שאלתי וקיפצתי במהירות מעל קן נמלים גדול ושחור.
ג'ילי נעצרה באחת, הסתובבתי והבטתי בה.
מצחה היה חרוש קמטים וידיה היו פשוטות לצדדים.
"ג'ילי?" קראתי. "את בסדר?"
ג'ילי מצמצה וטלטלה את ראשה.
"כן." קראה וקפצה מהשורש לאדמה. "כן אני בסדר."
"העניין הוא.." אמרה ג'ילי וצעדה לידי. "העניין הוא ש…אנחנו לא נוכל להיות חברים. רק ידידים. אתה יודע את זה, נכון ?"
שתקתי לרגע.
"כן. אמרתי כשמבט משונה על פני.
"קדימה." אמרה ג'ילי. "אני יתחרה איתך.." אמרה ג'ילי ומבלי לחכות לתשובה התחילה לרוץ לכיוון המחנה.
רעיון רע. אם היא תגלה את הארוחה שתכננתי לה,כל ההפתעה תיהרס.כל הארוחה, הנרות..הכל.
"ג'ילי! חכי!" קראתי. "ג'ילי! תעצרי!"
אבל היא לא עצרה. היא המשיכה לרוץ לכיוון היער. לכיוון ההפתעה שלי.
התחלתי לרוץ בעקבותיה, זה היה די קשה, בהתחשב בכך שהיה זה לילה והדבר היחיד שהאיר את היער היה הירח החיוור.
ג'ילי עצרה לשנייה, הסתובבה והביטה בי.
"מה קרה?" קראה כשחיוך גדול נסוך על פניה. "מפחד שאשיג אותך?"שאלה.
"ג'ילי! לא! חכי…" קראתי. אבל היא כבר התרחקה. שוב.
לפתע נשמעה צרחה.
"ג'ילי!" קראתי, שלפתי סכין והתחלתי להאיץ את המהירות.
זה יכול להיות נחש, או דוב, או אפילו כמה זוחלים. שמעתי שהבנות מפחדות ממקקים בעיר העננים. אני ממשיך לרוץ. מדמה בראשי כמה דברים אפלים ונוראיים יכולים לגרום לג'ילי לצרוח ככה. וכשאני מגיע אני לוקח נשימה ארוכה ומביט מסביב, מחפש אחר האויב, אך לא היו שם נחשים ולא היו שם מקקים או זוחלים אחרים. רק ארוחה נחמדה.