בני האדס- פרק 2

ניקו הניד את ראשו.
"מייסי כבר באה. נכון מייסי?" ניקו שאל
"בשם האלים, אי- אפשר אתכם!" צעקתי
קאמיל צחקה "את לא רוצה לראות מה הבאנו לך אחות?"
"הבאתם לי?" שאלתי מופתעת. מה קורה כאן?
"מי מת?" אמרי בעוד ניקו וקאמיל לוקחים אותי הביתה. כשעניי קשורות . קלישאה.
אם יש משהו שמשותף לנו. חוץ מהמראה ,האבא והיכולת המופלאה להוציא אנשים להורג, זה השנאה לקלישאות .
משהו קורה פה. אני בטוחה בזה.
"אני לא מאמין שלא עלית על זה עדיין… איך שחכת? " ניקו שאל
"שחכתי מה?!" בר התחלתי להתעצבן.
קאמיל צחקה "את יום ההולדת שלך"
אמממ… באמת שחכתי.
הם הורידו את הכיסוי מהעניים שלי.
ואני חייבת להודות ממש לא ציפיתי למה שקרה אחרי זה.
שמעתי שלוש נביחות וגוש שחור ודי גדול קפץ עלי. היו לו שני… לא, שלושה ראשים.
זה היה מין גרסה מוקטנת של קרברוס, הכלב בעל שלושה ראשים של אבא.
"אני מקווה שאהבת" אמר קול גברי, שזיהיתי מיד.
"כן, תודה אבא." אמרתי
"תודה קאמיל, ניקו" חיבקתי אותם
"הייתי רוצה להישאר אבל התפקיד קורא לי." אמר האדס וחייך חיוך קטן. אף אחד מאיתנו לא אהב לחייך חוץ מקאמיל.
"את לא יודעת כמה זמן לקח לי לתפוס הידרה" אמר ניקו.
"רגע… הידרה?" שאלתי . האדס נעלם ניקו וקאמיל שלפו חרבות , ואני נעמדתי מול מפלצת בעלת שמונה ראשים שיורקת חומצה.
הם ידעו בדיוק מה להביא לי.
שלפתי את 'דגאנגאדס' , טפרים ביוונית. ניקו העדיף חרב, קמיל נלחמה בעזרת חיצי אדמה . ולי היו צמידי ברזל סטיגאי, שנפרשים על הידיים שלי ויוצרים טפרים בקצות אצבעותיי, השמאלית עם רעל הימנית רגילה.
וככה הסתערנו על ההידרה.
השד יודע מאיפה ניקו השיג אותה.
כשאני מובילה.
בהחלט יום הולדת נהדר.