חצאים- פרק 62

היא אמרה לי שהיא צריכה זמן לחשוב. הלב שלי החסיר פעימה. הכאב היה כאב שאי אפשר בכלל לתאר, הדמעות כבר חנקו לי את הגרון. את המשך השיחה אני זוכר במעורפל, אני זוכר כמה כאב לי, אני זוכר שלא רציתי שהיא תעזוב אותי. לא האמנתי, עוד לא חודשיים, אבל זה היה הזמן הכי קסום בחיים שלי. ומה עכשיו? אני אצטרך לראות אותה פה בלי היכולת לגשת אליה ולנשק אותה? בלי שהיא תהיה באמת שלי? ומה אם הזמן לא יספיק? ומה אם היא לא תחזור להיות שלי? ואני רוצה רק אותה, רק אותה.. אני זוכר שנישקתי לה את הלחי וקמתי משם כמעט פורץ בבכי, אבל בבית הספר אני פשוט לא יכול לבכות. הלכתי לשירותים ושטפתי פנים וניסיתי להרגיע את עצמי, לא יכולתי להיכנס לשיעור, פשוט לא יכולתי. לא רציתי לדעת מה עובר עליה באותם רגעים, ידעתי אבל כמה אני מפורק. לא הרגשתי כאילו נפרדו ממני, הרגשתי כאילו לקחו חתיכה ממני. היא הייתה הבנאדם שגרם לי להיות הכי מאושר בעולם. אני לא כועס עליה, אני באמת לא כועס עליה, אני פשוט יודע כמה אני אתגעגע.
הלכתי לכיתה שבה ידעתי שברק לומד בה עכשיו, ידעתי שגם היא אמורה ללמוד בה. דפקתי על הדלת ופתחתי אותה. המורה הסתכלה עליי בחיוך. " הייתי עכשיו אצל המנהלת, היא אמרה לי שהיא צריכה לדבר עם ברק ". זה היה השקר הכי יפה שיכולתי להמציא, לא יכולתי לחשוב על מחשבה אחרת. " אין בעיה, ברק אתה יכול לצאת " אמרה אותה מורה בחיוך. ברק קם ממקומו, השאיר את כל הדברים שלו שם, חוץ מהטלפון שלו שראיתי שהוא בכיסו, ממזר קטן, והוא יצא החוצה. התקדמנו כמה צעדים ואז הוא שאל מה המנהלת רוצה. לפעמים הוא כל כך פתי שזה מדהים.
" שום מנהלת ושום נעליים " אמרתי לו בפרצוף עצוב, " בוא רגע ".
" קרה משהו אחי? " הוא שאל והלכנו להתיישב במקום די סודי, מקום ששנינו אוהבים לשבת בו בהפסקות.
" עלמה נפרדה ממני " אמרתי לו.
" היא מה?! " הוא שאל לא מאמין.
" עלמה. נפרדה. ממני " חזרתי על אותן המילים, גם אני עדיין לא האמנתי.
" למה? " הוא שאל.
" היא התנשקה עם איזה אחד והרגישה חרא ושהיא לא יכולה להיות איתי אחרי המעשה שהיא עשתה, אז היא סיימה את זה ".
" עלמה עלמה בגדה בך? עלמה? הילדה הכי טובה שיש? מה איך? ".
" איזה אחד מי'ב, ניב משהו.. זבל של ילד ".
" בן זונה " הוא אמר, " איך הוא עשה את זה? ".
" אני לא יודע פרטים " אמרתי מיואש, " אבל היא אמרה שהיא הרגישה משהו ושהיא לא רוצה לעשות לי עוול אחרי המעשה שלה. שהיא צריכה זמן לחשוב ". אולי בכל זאת אני זוכר משהו מהשיחה שלנו.
" אתה שבור אחי? " הוא שאל וטפח לי על כתפי.
" אני מפורק " אמרתי, " היא הייתה חלק ממני הילדה הזו, אני לא יכול לא להיות איתה, אני פשוט לא יכול. אני והיא זה לחתונה, אני והיא זה לנצח, זה לתמיד. מה ששבר אותי זה שהיא גם אמרה שהיא הבטיחה שהיא לעולם לא תיפרד ממני, והיא גם לא נפרדה ממני, היא פשוט לקחה פסק זמן. זה קורה לזוגות הכי טובים לא? ".
" אם אתה מנסה להאכיל את עצמך במלא קלישאות זה מצליח אבל אני ממליץ לך להסתכל למציאות בעיניים ".
" ברק מה אני אעשה? " שאלתי.
" תדבר עם אנשים, תנסה קצת לשכוח, אבל אל תהיה מהזבלים שיתחילו להתמזמז עם בנות אחרות מול העיניים שלה. תן לה זמן לחשוב והיא תחזור אלייך, היא תבין כמה היא אוהבת אותך ".
" ואם הזמן הזה לא יספיק והיא לא תחזור? ".
" אני תמיד לצידך " הוא אמר וצחק, " לנצח ".
" איזה גבר.. " נאנחתי וצחקתי. שיחה של שתי בנות פתחנו פה, שני ריגשים אלוהים.
" אבל מה.. " אמר ברק, " מה איתה? איך היא? ".
" ראיתי אותה בוכה כמו שבחיים לא ראיתי " אמרתי לו ושיחקתי עם הידיים של עצמי. בהיתי בנקודה לא ברורה על הקיר שממול. " זה שבר אותי ".
" ממש בכתה הא? ".
" פרידה זה לא דבר קל " אמרתי לו נחוש, " היא.. היא גם אני חושב לא ציפתה שזה יקרה היום בכלל. אני בכלל לא יודע מה הקטע של הניב הזה ".
" רק תגיד נפוצץ אותו מכות " אמר ברק צוחק.
" נראלך? " נאנחתי, " מה לי ולמכות? באמת? גם בתקופות הרעות שלי לא ממש הייתי מכה, סתם הייתי דופק והולך ".
" אני זוכר את זה.. אחח איזה תקופות נאחסיות ".
" לגמרי " צחקתי, " תקופות דוחות כאלה, הייתי ילד מניאק. בערך עד שהיא הגיעה. הייתי מתנהג בכזו רשעות להורים שלי, לחברים שלי, לבנות ולכבוד לבנות, עד שהיא שינתה את הכל ".
" הכל בבחורה אחת הא? ".
" בחורה שאני מת שתחזור להיות שלי.. " נאנחתי וניסיתי לחשוב על הצעדים שאני צריך לעשות מעתה והלאה.