תמיד הינו ותמיד נהיה פרק 3

עוגות,ועוגות,ועוגות,ועוגות,ו……עוגות!!!!!!!
וכולם אבל כולם (המון המון אנשים) אוכלים מהעוגות,וכולם אבל כולם רזים רזים.
וכולם נראים בני עשרים בערך.
פתאום כולם הפסיקו לאכול ולדבר והסתכלנו עלינו ומחאו כפיים,פה ושם שמעתי קריאות.
״סוף סוף״
״ברוכות הבאות״
״איזה מהממות,אמא שלהן היתה גאה בהן״
״תראו את לין כול כך דומה על אבא שלה״
״ואת אמה,פרפקט המלכה איזבל״
זהו,נמאס לי.
״לא קוראים לי אמה!!!״ צרחתי ורצתי משם.
לין רצה ישר אחרי ועוד איזה מישהו אחד,כול השאר בההו באוויר לשני וחזרו לאכול.
רצתי ורצתי עד שלא היה לי כוח יותר,נפלתי על הרצפה והתחלתי לבכות,זה פשוט יותר מידי בישבילי.
בכיתי ובכיתי ואז האיש ולין הגיעו עלי לין לטפה אותי ואמרה שהכול יהיה בסדר,ככה זה אצלינו תמיד,לין חזקה ואני זו שקשה לה תמיד.
אחרי כמה זמן נרגעתי ושאלתי את האיש מי הוא.
״אני המדריך שלכן…״ אמר וחייך חיוך נוצץ.
״איפה אנחנו?״ שאלתי והסתכלי על האזור המגודר עם המבינים היפים שבפנים.
״פה אתן תלמדו זה הבית ספר״ הוא אמר והסתכל על לין,שתינו פערנו את פינו.
״שו בית ספר? אנחנו כבר סימנו בית ספר!!!״ אמרנו אני ולין ביחד והתעצבנו ביחד.
״כאן לומדים עד גיל עשרים ואז נשארים בגיל עשרים לנצח״ הוא מלמל לין פערה את פיה ואני התחלתי לראות שחור
~נקודת מבט לין~
דיברנו עם המדריך שלנו (שדרך אגב איך קוראים לו?) והוא סיפר לנו על זה שבגיל עשרים נשארים ככה קפואים לנצח,אני פשוט לא האמנתי ופערתי את פי,ואז הרגשתי ששחר/אמה מרפה מאוד את גופה הסתכלתי עליה וראיתי שהיא…