חיים ליליים-1(תגיבו!)

הלילה היה שונה. הירח כמעט בער באור לבן שהוסתר מאחורי עננים שחורים לחלוטין. שום צליל רוח, חיה, או ענף לא נשמע מהיער. הרוח לא השמיע צליל אך זזה במהירות עצומה והכתה בעץ שלי. ברקים נשמעו והאפירו את השתיקה. ואז דפיקה נשמע בדלת. הדפיקה העירה את אליס מה שלא היה כדי לעשות. הייתי מעדיפה להתמודד עם זה לבד ולא לסכן אותה. למרות שאף פעם לא הבנתי איך אליס יכולה לישון גם בלילה וגם ביום, העדפתי שכך יהיה.
לקחתי את החץ וקשת שלי ולצערי שיערי בלט בחשכה, צבעו היה עכשיו לבן ועיני הפכו שחורות, אם גם שיערי היה שחור זה יכל מאד לעזור לי…התקרבתי אל הדלת והסתכלתי מהפתח הקטן.
יופי! כמה נהדר! זאת בסך הכל מון. היא נראתה נסערת. שיערה הלבן שעכשיו גווניו הכחולים נעלמו היה סתור ועיניה נראו פראיות. פתחתי לה את הדלת במהירות.
"מון, מה לעזאזל את עושה פה ב:1 בלילה, מה קרה?" שאלתי שמה את החץ וקשת בצד ומניחה לה להיכנס. היא בטח קפאה מקור.
"את צריכה לראות את זה" אמרה וושיטה לי מכתב לבן עליו חצי ירח בדיוק כמו כתם הלידה על הרגל שלי.
היה כתוב בו: "מפלצות הלילה
אתם חושבים שמה שאתם עושים בסדר, אבל נקמתנו עוד תבוא. החיים שלכם חשובים לנו אבל זה לא אומר שהחופש שלכם מובטח. אם תנסו להתנגד לנו או להגן על עצמכם תפתחו במלחמה שתסכן לא רק אתכם ואת כל מה שאתם מאמינים בה אלא גם את בני האדם היקרים, את הוריכם, משפחותיכם, חבריכם וכל היקרים לכם.
זוהי הזהרתנו הראשונה. ואת הקוראת את מכתב זה, ההמומה מחצי הירח שנראה בדיוק כמו שלך, היזהרי יותר מכולם. סודך שלנו.
אנחנו מוכנים מפלצת לילה קטנה. האם המפלצות שלך מוכנות?".
ליבי הלם. אין סיכוי שהם באמת יודעים את זה. מי זה בכלל! אני חייבת לעצור אותם.
"נייט את בסדר?" שאלה אליס. אני לא רוצה שידאגו לי. הרמתי את ראשי וזקפתי את גבי במהירות. אליס צריכה להיות בטוחה. וככה גם מון, אמבר,אביה, מיקאלה, וולאד, שון, קייל וצ'ייס. אסור להם לדעת.

המלחמה תתחיל.