?What To Do (עונה 2) פרק 6

-נקודת מבט הארי-
“הלו?” עניתי לטלפון בזמן שאמה הלכה לשירותים
“אממ.. הארי?” שערותיי סמרו
“מיזה?” הקשחתי את קולי
“אמבר. אמבר נייט” שמעתי בקולה שהיא התבלבלה
“לא. זו טעות.” עניתי לה בלי למצמץ
“אה אוקי… מצטערת” היא מלמלה וניתקה
רק אז נשמתי בחזרה… אמרתי לה שזו טעות?! למה?! מה לעזאז-
“הארי?” אמה העירה אותי
“מה?”
“אתה בוהה באוויר בצורה מפחידה… שאלתי אותך אם באלך להיכנס למיטה ולראות סרט” היא צחקה
“לא חייבים לראות סרט" צחקתי ונישקתי אותה
"אמממ.. גם זו אפשרות" היא חייכה אלי בחזרה
-נקודת מבט אמבר-
או יופי. טעות במספר.
"דילן!!”
"מה?” הוא ענה לי
"תביא לי שנייה את הטלפון שלך" ציוויתי עליו
"למה את צריכה?”
"אני צריכה לבדוק משהו!!”
"שלא תעזי להיכנס להודעות!!” דילן הזהיר אותי והושיט לי את הטלפון שלו
"כןכן" מלמלתי ועברתי על אנשי הקשר שלו
הנה! הארי סטיילס. נכנסתי והשוויתי את המספרים. אותו מספר. נכנסתי להודעות שלו עם הארי. הם מלפני כמה ימים. זה כן המספר שלו. דחפתי בכעס את הטלפון בחזרה לדילן ועליתי לחדרי.
מה לעשות? לסמס לו?
"NOT COOL BRU. אני צריכה את המספר של ניילר. תחסוך את זה. אל תתקשר. אני לא רוצה לשמוע אותך.” סימסתי לו מהר
החלפתי לפיג'מה ונכנסתי למיטה
-נקודת מבט הארי-
"מה ישלך עם אמבר נייט?!” עצרתי את ניילר
"החברה של דמי? כלום..”
"אז למה היא ביקשה את המספר שלך?!”
"לא יודע..” הוא התבלבל
נאנחתי וחזרתי בחזרה לחדר. אמה נרדמה על המיטה שלי. הרמתי בזהירות את האייפון שלי וסימסתי לה בחזרה
"אז מה? עוקבת אחרי?” לאחר כמה דקות הרגשתי את האייפון שלי רוטט
"איכס. וזה הכי טוב שלך? פשוט תביא לי כבר את המספר!!”
"לא רוצה.”
"תפסיק להיות אידיוט!! אני צריכה אותו!!” יכולתי להביא לה את המספר ולגמור סיפור אבל משום מה נהנתי להמשיך לדבר איתה
"אני מבינה מה אתה עושה. וזה לא יעבוד לך"
"מה אני עושה?”
"נחש -,- סיימתי לדבר איתך ברגע זה" סעמק.
"אז.. אמרת שאת צריכה את המספר של נייל?” אין תשובה.
לעזאזל!! זרקתי את האייפון שלי על הרצפה ואמה התעוררה
"אני כלכך מצטער..” התחלתי לומר לה והיא הניחה את ראשה על הברכיים שלי
ליטפתי את שערה לאט בעדינות והנחתי את שפתי על שלה. גאד. היא כלכך מזכירה לי את אמבר.
אבל לא בגלל זה היא מוכרת לי… העמקתי את הנשיקה והשכבתי אותה על הגב, בזמן שנישקתי את צווארה. יאו! אם רק הייתי מצליח להיזכר מאיפה היא מוכרת לי.. מזה משנה עכשיו?? זה מה שמעניין אותי? עכשיו? בזמן שאני הולך לדפוק אותה??
-נקודת מבט אמבר-
"משום מה, התעוררתי עם חיוך. למרות כל מה שקרה עם דמי, שאליה אני כלכך מתגעגעת. למרות כל מה שקרה אתמול.. שעבדו עלי בטלפון… האמת? אינלי מושג למה התעוררתי עם כזה חיוך. אולי סתם בגלל שאני הולכת לצלם כמה קטעים מהסרט קאמפ רוק? אולי בגלל הצילומים לווג? אינלי מושג… ;)” הציוץ בטוויטר היה הדבר הראשון שעשיתי כשהתעוררתי.
פשטתי את הפיג'מה שלי ונכנסתי להתקלח. כשיצאתי חיכתה לי הודעה, והתראה בטוויטר.
ההודעה מהארי. נא. שיקפוץ לי. נכנסתי לטוויטר וראיתי שכמות העוקבים שלי גדל. מצאתי שם כל מיני מעריצות של וואן דיירקשן, ובמיוחד של הארי. מה קרה שהם נזכרו בי?
נכנסתי לציוץ האחרון וראיתי שהארי הגיב לי עליו.
"מעניין מי סינן אותך… NOT COOL BRU” הרחקתי מהר את האייפון ממני לפני שלא אוכל לשלוט בעצמי, ולנפץ אותו על הרצפה. הוא יחטוף על כל זה יום אחד.
הרמתי בחזרה את האייפון הגבתי לו
"באמת. מאוד מעניין. מה אתה עושה פה בכלל? לך לאמה. היא מחכה לך במיטה!!” החזרתי לו בכעס.
"הו אמבר, מקנאה? כמה חמוד" הוא החזיר לי תשובה לאחר כמה שניות
"הו הארי, כמה נואש. מחכה שאני אענה לך. חמוד" הגבתי לו בחזרה בכעס
סופסוף השתקתי אותו. עזבתי את האייפון שלי והתלבשתי לצילומים היום.
http://www.polyvore.com/untitled_16/set?id=94931088
שמעתי כמה צרחות מתחת לחלוני והצצתי בזהירות דרך התריס. בנות בגיל ההתבגרות עם חולצות של וואן דיירקשן והארי. יופי.
נאנחתי וסגרתי את התריס. לקחתי את האייפון שלי ומפתחות לבית ופתחתי את הדלת.
הדבר היחידי שאני יכולה להגיד זה שישלי מזל ענקי שהחצר שלי הייתה מוקפת גדר, אחרת הן היו מספיקות לתקוע בי את הסכינים שהן הביאו. נכנסתי בחזרה לבית, ושלפתי מהארון שלי מעיל ארוך ושחור.
לקחתי מעל השידה גם את משקפי השמש שלי וכובע NY. מה אני אעשה?! הן הולכות לרצוח אותי!!
ואז נזכרתי בכניסה האחורית שיש לבית שלי. אני יכולה לחמוק החוצה בלי שהן יבחינו בי. אני מקווה.
לבשתי במהירות את החלוק, הכובע והמשקפי שמש ויצאתי החוצה.
הסתרתי עם ידי ועם הכובע את פניי וחלפתי במהירות מאחורי המעריצות האלו של הארי.
הגברתי את מהירותי וכבר שהייתי רחוקה מהן התחלתי לרוץ במהירות.
תפסתי לי שוב מונית והורתי לו לנסוע מהר לאולפני הצילומים.
"עוד פעם את?!” הנהג מונית קרא
"אוח. אתה האידיוט שהביא לי מספר של פסיכולוג.” נאנחתי והבטתי החוצה
"ואת המפגרת שקוטלת את הארי סטיילס. מרשים" הנהג מונית חייך
"איך אתה יודע? עוקב אחרי בטוויטר?” גיכחתי
"לא. הבת שלי אוהבת אותו. למעשה היא חיכתה לך מחוץ לבית"
"אז היא החולת נפש שרצתה לרצוח אותי?!”
"לרצוח?! לא!!” הוא צחק
"מה?” התבלבלתי
"היא רצתה חתימה. כי הארי סטיילס עוקב אחריך בטוויטר… ואת הופעת עם דמי ברדיו…”
"אז, אתה אומר, שכל הבנות בחיכו לי מחוץ לבית רצו חתימה?!” הופתעתי
"לא כולם.. חלק רצו להרוג אותך" הוא צחק
"גאד..” מלמלתי והחזקתי בראשי
חתימה?! התנקשות?!?! אלוהים.. הוא כולה צייץ לי בטוויטר…
נכנסתי מהר לטוויטר וראיתי ששוב מספר העוקבים שלי גדל..
"עצוב שכולכם מכירים אותי מהאידיוט הזה" צייצתי ותייגתי את הארי
"את אידיוטית!!”
"לא נכוןןן מכירים אותך מקאמפ רוקקק ומדמיייי"
"דמי אהבת חיייי תמסרי לה שתרגיש טוב!!”
….. כמה ציוצים… אבל משום מה חיכיתי לציוץ אחד, מסויים.
והוא לא איחר להגיע.
"אני לא אידיוט, ואת רואה איזה מוכשר אני? תראי כמה עוקבים הבאתי לך"
"וגם מתנקשים"
"אמרתי שאני מוכשר"
"מתנקשים?!” הוא סימס לי לאחר שנייה
"המעריצות המפגרות שלך"
"הן לא מפגרות.”
"אני בטוחה"
"עד למעריצות שלי"
"למה אני ממשיכה לדבר איתך? סיימתי לדבר איתך ברגע זה. בייי"
סגרתי בכעס את האייפון שלי והכנסתי אותו לתיקי