הריון בתיכון-פרק 2 (:

עיניה הביטו בתא הלוקר הכחול. ״מה אני אעשה עכשיו?!״ מלמלה לורן והתיישבה על הרצפה.
״אל תדאגי. יהיה בסדר, זה רק טלפון״ חייכה אליה ורוניקה. ״זה לא רק טלפון! אני אמורה לקבל שיחה מהתיכון לאומניות! הם יגידו לי אם התקבלתי או לא..״ מלמלה לורן ותפסה את ראשה בידיה.
מרחוק ראתה לורן את המנהל מתקרב לעברן. ״ורוניקה, לורן, מה אתן עושות מחוץ לכיתה?״ הביט בהן.
״הלוקר שלי לא נפתח״ מלמלה לורן בכעס. המנהל התקרב לתא הלוקר ודפק בידו על ״דלתו״.
תוך שניה הלוקר נפתח, והטלפון החל מצלצל. ״ששש״ אמרה לורן וענתה לטלפון.
״הלו? אני מדברת עם לורן סמית׳?״ שמעה קול נשי מעבר לקו. ״מדברת״ אישרה לורן את דברי האישה.
״אני שמחה לבשר לך שהתקבלת לתיכון האומניות אליו נבחנת״ אמרה האישה. ליבה של לורן התמלא בחום. ״תודה רבה!״ אמרה לורן בשמחה. ״את תתחילי את לימודייך כבר ביום ראשון הבא, עוד שבוע בדיוק. את מספר חדרך תקבלי כבר ביום ראשון״ אמרה האישה וניתקה את הטלפון. ״אההההההה״ צרחה לורן בשמחה. ״מזל טוב!״ צרחה באושר ורוניקה. ״אני הולכת להודיע לדייב״ אמרה לורן בשמחה והתחילה רצה אל עבר כיתתו של דייב, ידידה הטוב ביותר.
היא פתחה את דלת הכיתה בתנופה. ״דייב! התקבלתי!״ צרחה. ״יאאאאא״ צרח דייב וקם לחבק אותה, בעוד כל הכיתה מביטה בהם בתדהמה.
לפתע הבחינה בברמן, בתור מרצה. ״את מפריעה לשיעור. אם לא שמת לב״ חייך אליה חיוך חושף שיניים לבנות וישרות.
״אהמ.. כן.. ביי״ אמרה במבוכה ויצאה מהכיתה, נרגשת מתמיד.
״ אני הולכת להנות״ חייכה לעצמה, שמה על גבה את תיקה, והחלה מתקדמת אל עבר ביתה.