לא כל הנוצץ זהב – פרק 82

"אבל אתה אמור להיות אחד מהטובים!" מחיתי.
תזאוס הניד בראשו. "כמו שכבר אמרתי, אנשים… משתנים,"
אריק שלף את החרב שלו.
"אני לא מוכן שתהרוג אף אחד מאיתנו," אריק אמר. "אני לא אתן לך לגעת בלילי, תצטרך לעבור אותי קודם,"
אני מודה שאומץ הלב של אריק היה יקר לליבי, אבל לא התכוונתי לתת לו להילחם לבד.
שלפתי את החרב מהנדן שלי.
"אה-אה-אה," תזאוס הצביע לעברי עם חוד החרב שלו. "כל אחד בתורו,"
לפני שהספקתי לעשות משהו קיר בלתי נראה פשוט הופיע והדף אותי לאחור.
"לא!" שמטתי את החרב ודפקתי על הקיר, לא שזה הועיל.
"אריק," אמרתי ובעזרת קת החרב שלי המשכתי להלום בקיר. "תיזהר!"
אריק בהה בי עד רגע זה ושקל את המהלכים שלו, אבל תזאוס לא ממש התכוון לעמוד ולחכות לו.
"ניצחתי רבים ומאומנים ממך, ילד," תזאוס אמר בזמן שהחרבות שלו ושל אריק התנגשו. "למה שלא תוותר? אני מבטיח להרוג אותך במהירות,"
"הרעיון לא קוסם לי," אריק הודה ודחף בעזרת החרב את תזאוס לאחור.
תזאוס חייך בהערכה.
"יפה מאוד, ילד, אבל נראה אם תוכל להתמודד עם זה," תזאוס תקף בכוח ובמהירות, בקושי הצלחתי לעקוב אחרי התנועות שלו, אבל אריק הצליח, תודה לאלים, אחרת הוא היה משופד כבר.
הפרעת הקשב שלי גרמה לי לתהות מה היה קורה אילו תזאוס היה משפד את אריק. נרעדתי למחשבה על זה.
ואז זה קרה בשניות: פתאום הרגשתי כאילו מישהו הכניס לי מכה עם אלת בייסבול. עפתי על האדמה כשפניי אל החול ומסלול האספלט. הגב שלי עקצץ וכאב. מצמצתי ומיהרתי להתרומם ולהתמקד, נקודות שחורות הבזיקו בשולי ראייתי.
"לילי!" אריק צעק.
אריק המשיך לחסום ולהדוף את המתקפות של תזאוס כמיטב יכולתו, אבל בגלל שנעצר והתרכז בי תזאוס ניצל את זה והלם בו עם קת החרב שלו. אריק קרס על האספלט באנקה ולא זז.
"אריק!" הבטתי בו בבעתה בזמן שתזאוס נעצר ופנה לעברי.
"לא הוגן!" הוא ילל בכעס ופנה לעבר האיש שהיכה אותי. אלא שלמעשה, לא היה שם אף אחד.
המחסום הבלתי נראה ביני לבין אריק נעלם. מיהרתי אל אריק כשתזאוס הביט לעבר החלל הריק ושאג: "הבטחת לי זמן!"
לא הקשבתי לתזאוס שהחליט לריב עם האוויר. כרעתי לצד אריק ובחנתי אותו.
"אריק. אריק, אתה שומע אותי?" שאלתי בפאניקה וגהרתי מעליו.
אריק מצמץ ובהה דרכי, ואז לאט הוא התפקס וחזר לעצמו.
"אני… אאוץ', הראש שלי," ידו נעה לאחור, אל המקום שבו הלם בו תזאוס עם קת חרבו, כשהחזיר את ידו היה מרוח על אצבעותיו דם.
"הו, אלים…" מלמלתי בבעתה ובהיתי בדם. "אתה.. אני… מה לעשות?"
אריק גיחך מעט, חיוכו היה רפה.
"אני בסדר, לילי. תתרכזי, תזאוס עוד לא חוסל,"
כאילו שמע את שמו, תזאוס גמר לדבר עם האדם האוויר וחזר להביט בנו.
"כן…" הוא מלמל. "לסיים את המשימה, להיפטר מהחצויים,"
"רגע, תראה, תזאוס," אמרתי. "אתה חצוי כמונו, אתה לא אמור לפגוע בנו,"
"קיבלתי משימה, בת הרמס, ואני מתכוון למלא אותה ולזכות בפרס שהבטיחו לי," הוא אמר.
הבטתי סביב ואז בתזאוס.
"למה אתה אוהב בכלל את המקום הזה?" שאלתי.
"מרוצי מכוניות הן דבר נפלא, ליליאנה," תזאוס אמר בקול מתוק ומסוכן. "התחרות עצמה, שאגות ניצחון המנצחים, בכי המפסידים, הכל מזכיר לי את הימים ההם, שם הייתי בלתי מנוצח. יריביי היו בוכים לרחמיי בדיוק כמו המפסידים בתחרויות האלו,"
בלעתי רוק בחשש.
"אתה השתתפת פעם התחרות כזאת?" שאלתי. לא הייתה לי תוכנית גאונית, אבל הבנתי שבלחימה בחרב אני לא אוכל לגבור על תזאוס. החלטתי להשתמש במוח במקום בכוח.
תזאוס הניד בראשו.
"מכוניות, דבר מורכב כל כך, מסובך כל כך בשבילי,"
"מה עם סוסים?" שאלתי.
"מה איתם?" תזאוס צמצם את עיניו לעברי בחשדנות. "מה התעלול שלך, ילדה?"
"אני… אני אתערב איתך," אמרתי. "על תחרות כזו, של.. של… מרוץ, אבל מרוץ סוסים,"
תזאוס חשב לרגע ארוך.
"מה הרעיון פה?" הוא שאל.
"אם… אם אנצח, אז אתה תעזוב אותנו ותיתן לנו להמשיך במסע החיפושים," אמרתי.
"ואם תפסידי?" תזאוס בחן אותי.
"אז… אז אתן לך להרוג אותי," אמרתי.
"לילי!" אריק נאנק וקם על רגליו. זה לקח לו כמה רגעים אבל הוא הצליח לעשות את זה בלי ליפול.
"זאת הדרך היחידה," אמרתי.
תזאוס חשב עד שלבסוף אמר: "אני מסכים,"
"אז תישבע, בנהר." אמרתי. "תישבע שאני אנצח תעזוב אותנו ולא תנסה לתקוף אותנו,"
"אני נשבע בנהר הסטיקס שכך יהיה," תזאוס אמר, רעם הרעים בשמיים.
"עכשיו תורך, ילדה," תזאוס הוסיף.
בעלית רוק באומץ ואמרתי: "אני נשבעת בנהר הסטיקס- אם אפסיד, אתן לך להרוג אותי,"
רעם נוסף הרעיד את השמיים, בזמן שאריק הביט בי באימה ואילו תזאוס זימן בשבילנו סוסים.