שריטה במוח / 6

" תחשבי , תנסי להזכר . בבקשה גבי!" הטיח בי דניאל , המצתי את המוח שלי לחזור לאתמול , ליום המסיבה
ולמסיבה עצמה , לנסות להזכר למה אני לא זוכרת שום דבר מאתמול , אני לא זוכרת ששתיתי כול כך הרבה
במסיבה . אני בעצמי לא אוהבת לשתות הרבה משקאות חריפים כי זה סתם גורם לי לבחילה קלה .
אבל לא , לא הצלחתי להיזכר אבל הבנתי דבר אחד .
יש איזה זיכרון שאני מנסה להדחיק .
הנדתי את ראשי לשלילה " אני לא מצליחה, כואב לי הראש!" אני מרגישה כאילו הראש שלי מתפוצץ לאלפי
חתיכות וגם את הפעימות המוח שלי אני שומעת , אני מרגישה שאני מתחילה להשתגע . אבל זה לא הכרחי
שחייבים לזכור אתמול , זאת אומרת שיכול להיות ששום דבר לא קרה עם אלי כהן נכון ?
גבי אוזרי , על מי את לעזעזאל עובדת ? ברגע שמישהו נמרחת על אלי כהן הוא לא מחכה דקה וישר
דוחף אותה לאחד החדרים אל המיטה ומשכיב אותה .
"אני יהרוג את הבן זונה הזה אם הוא התקרב אלי , אני נשבע!" לקח דניאל סכין מטבח וזרק אותו על הרצפה , ממש לא רחוק ממני . נרטעתי לאחור והסתכלתי עליו מבוהלת . מה יש לו ? זה לא דניאל שאני גרה איתו
כבר כמה שנים , זה לא דניאל ששומר עלי , זה לא דניאל שמכבד אותי . זה דניאל שמאוהב בי ולא מוכן
שאני יהיה עם בן אדם אחר , מהדניאל הזה אני מפחדת .
"דניאל.."מלמלתי , דניאל נאנח בשקט והניח את ידו על כתפי . רעדתי אך לא נרתעתי לאחור , היה לו משהו
בעיניים , מן אש כחולה זוהרת שבקשה ממני להמשיך להיות איתו .
דניאל הוציא תפלאלפון מהכיס שלו וחייג מספר מסויים , הלך לצד והתחיל לדבר איתו . בנתיים שתיתי לי
מים קפואים כדי להרגיע את הגוף הרועד שלי שלא מסוגל לכאוב מתחילת הבוקר . לקחתי לי צנים עם
דבש וניסתי לשכנע את הקיבה שלי לבלוע משהו לפני שאני יקיא את כמעט ארוחת הבוקר שלי .
" קדימה תסיימי אנחנו עומדים לבקר את החבר הקטן שלנו." למה אני לא אוהבת את הרעיון הזה ?

עמדנו מול הפתח של הוילה הגדולה של אלי כהן , הוא עושה מסיבת בריכה היום ודניאל לא הסכים לי לבוא
בשימלת חוף קצרה בשביל הקיץ . הייתי חייבת ללבוש גופייה שלא רואים את החזה המופתח שלי ושורט לא
כול כך קצר כמו שאני נוהגת ללבוש ביום יום שלי . הדלת נפתחה ע"י דניאל כמו רוח סערה כי אפשר להבין
שהיא לא הייתה נעולה . הלכנו במהירות אל הבריכה שלו וראינו את כול השכבה העליונה וכיתות ט' נמצאות
שם , הבנות של כיתה ט' מפותחות בימנו – אפשר לומר יותר מידי – ואפילו ראיתי את מאי ושרון ואפילו את
גאי שותים וצוחקים . הם אפילו שככו להזמין אותי או לקרוא לי . טוב נו הם רגילים , הם יודעים שדניאל לעולם
לא היה מסכים לי ללכת למסיבת בריכה של אלי כהן .
הסתכלתי ודניאל כבר לא עמד לצידי , הוא עמד מול אלי כהן שהיה צמוד כבר לקיר ודניאל תופס לו בצווארן
של חולצתו . כולם מפחדים מדניאל כי הוא בצבא ויש לו מיומנויות קרב גדולות אז אף אחד לא מתעסק איתו.
הלכתי אל מאי שקראה לי מרחוק , היא הייתה מופתעת .
"מה את עושה פה? אני שמחה שבאת אבל לא חשבתי שתיהיה פה בגלל דניאל ." הצבעתי מעבר לכתף
שלי שיהיה נוח לראות את האימות של דניאל ואלי כהן .
"קמתי בבוקר שאני לא זוכרת שום דבר ודניאל לא זוכר שום דבר והדבר היחידי שהוא זוכר שהוא העיף
ממני פעם אחת את אלי כהן ," שפשפתי את הזרועות שלי והסתכלתי מסביב , אלפי בנות בבגדי ים
שמתחרמנות על דניאל ועל אלי ומתות לקחת אותם לצד . אבל ממה שאני רואה , אני הבן אדם היחיד
שמעניין את דניאל ברגעים אלו .
"דניאל התחרפן ואני לא יודעת מה לעשות!" מאי הניחה את ידה על הכתף שלי וצעקה אל עבר דניאל
שבדיוק עזב את אלי והלך לכיוון שלנו . היא לגמה מן הכוס של הוודקה המעורבבת עם האקסל שלה
וצחקה .
גאי ושרון הלכו לשחות שכול המאומה התפוגגה ודניאל בדיוק נעמד לצידי " אלי אמר שאת היית לצידנו
רוב הערב , איפה גבי הייתי ?!"שאל בדחיפות .
"אני מצטערת שאני צריכה לומר לכם את זה , אולי לא תאמיני אבל הייתם אתמול ביחד," היא לגמה
מן הכוס שלה "גבי את בוודאי זוכרת את מה שאמרתי לך במועדון , בגלל זה ניצלת את ההזדמנות
שדניאל שתוי ונשקת אותו ..אין לי מושג איך את לא זוכרת את זה אבל אתם זאת הפעם הראשונה
ששכבתם . אם אתם לא מאמינים לי אתם יכולים לראות במצלמת הוודיאו שתלויה בחדר של דניאל."
כנראה זה הזיכרון שניסתי להדחיק …