גורל- אמת | פרק 3

״שמעתי מה קרה היום״, היא מתיישבת על המיטה שלי,״יש משהו שאת רוצה לספר לי?״
אני נאנחת,״לא״,אני אומרת ומשחקת עם התליון.
קייט מסתכלת אחר תנועותיי ורואה את התליון. משהו בה נרתע. אבל אחרי רגע זה עובר.
״את יודעת שאבא שלך הכין לי את זה?״, היא שואלת והמבט שלה נראה מרוחק
אני מהנהנת בראשי.
״היינו חברים מאוד טובים. למעשה הוא היה האהבה הראשונה שלי״, היא מחייכת
את זה אף פעם לא שמעתי,״והוא אהב אותך?״
היא מהנהנת,״הוא נתן לי את זה כשנפרדנו בפעם הראשונה אחרי שנפגשנו. אבא שלך היה דבר מיוחד. הוא אמר לי כשהוא אוהב אותי כשנתתי לו הרצאה על זה שאהבה זה דבר גרוע״, היא מגכחת
״ואז?״, אני מתעניינת
״אמרתי לו שגם אני אותו״, היא מסתכלת על נקודה בחדר כאילו היא רואה את זה.
״ובאמת אהבת אותו?״, אני שואלת
היא מהנהנת בראשה בעצב,״לפעמים אני תוהה מה היה קורה אם היינו נשארים ביחד״
משהו כאן לא הגיוני לי,״אז אם את אהבת אותו והוא אהב אותך איך נפרדתם? איך הוא הגיע לאמא שלי?״
״אני ואמא שלך היינו חברות טובות, הכי טובות. והיא תמיד הייתה שם כשאני וויל היינו אז כן היה ביניהם סוג מסוים של קשר, והם גם הכירו לפניי. ובוא נגיד״, היא מחייכת חיוך עצוב,״לאמא שלך היו את השיטות שלה איך להשיג את אבא שלך״
״אז את פשוט מצאת את דריי?״
״לא פשוט. בכלל לא פשוט. ואפשר להגיד שדריי מצא אותי. לא, בעצם אפשר גם להגיד שאני מצאתי אותו״, היא מחייכת כשהיא נזכרת בסיפור המשפחתי שהיא הלכה להציל אותו מההדמיה של הצד האחר.
״וזה כאב לך?״, אני שואלת אחרי שתיקה ארורה
״מה?״, היא מחזירה את המבט אליי
״שהם נטשו אותך״, אני מסבירה
״זה…זה היה בסדר״, היא מגמגמת
״את יודעת״, אני מסתכלת אל החלון,״יום יבוא ואני אגלה את הרוצח״, אני מחזירה את מבטי אליה,״ואני אנקום,בשבילנו״
היא מתכווצת,״את יודעת שלא טוב לנקום״, היא משחקת בשערי,״החיים ממשיכים, אסור לשקוע בעבר״
״אני יודעת. אבל בו אני אנקום״, אני מסתכלת על העננים שזזים ברוח,״קייט?״, אני שמה לב שהיא יצאה מהחדר. אני מחזירה את המוזיקה ומתחילה להרדם. ואז אני חולמת.