המירוץ למיליון – פרק 44

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: אחד עשר צוותים יצאו למסע מסביב לעולם. לאחר שעברו בארבעה יעדים, עושים את דרכם שמונה צוותים לעבר סלוניקי, העיר השנייה בגודלה ביוון.
והערב במירוץ למיליון: כיצד הצוותים יתמודדו עם אכילת תמנון בחומץ? וגם, צוות אחד יזכה בהזדמנות לקבל קיצור דרך.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

(הטברנה בשוק מודיאנו.)
"את יודעת, זה באיזשהו שלב קצת יותר נסבל," מלמלה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"התמנון הזה היה פשוט דוחה."
~
"אני רוצה להקיא," אמרה נעמה.
~

(במכונית עם אנריק ומעיין.)
"זה השוק, אבא, תעצור כאן ונחפש את הרמז," אמרה מעיין.
הם יצאו מהרכב ורצו לעבר השוק במטרה למצוא את הרמז הבא.
~

(במכונית עם אורין ודור.)
"אתה מסתדר?" שאלה אורין.
"כן," אמר דור.
אורין שתקה קצת, ואז ראתה לפתע את הרכב של מייק ושון עוקף אותם.
"יואו! מייק ושון שם!" קראה אורין.

"מייק! תמהר! אנחנו עוקפים את אורין ודור!"

"מהר! מהר! מהר!" קראה אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"איך רציתי שהם ייתקעו באיזה רמזור אדום או ייאבדו בדרך."
~

~מייק ושון. אחים חורגים.~
"העיקר לעקוף אותם."
~

(שוק מודיאנו.)
"הנה, אבא, אני רואה את התיבה," אמרה מעיין.
היא פתחה את התיבה ושלפה את המעטפה.
"שם תקבלו מנה יוונית מסורתית," הקריאה מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"כבר יצא לנו לטעום מאכלים אוקראיניים, עכשיו הגיע הזמן של היווניים, והייתה לי תחושה כזאת שטוב – זה לא יהיה."
~
"אז בואי פנימה, מעייני," אמר אנריק.
הם נכנסו פנימה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"פתאום אני רואה שגם אנריק ומעיין נכנסים."
~
"קדימה, נעמה, את מסוגלת," אמרה ספיר, "אנריק ומעיין פה."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"עכשיו אני אוכלת פה לבד, הם שניים, זה אומר שאני צריכה להתחיל להאיץ."
~
"יאללה, נעמה, את עושה את זה," אמרה ספיר.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"זה הרגיש לי כמו משימת מחסום, את האמת."
~
"גועל נפש," סיכמה נעמה.
~

"איכס!" קראה מעיין.
"לא אומרים איכס על אוכל," אמר אנריק והתחיל לחתוך את התמנון.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"לאבא שלי לא אכפת מה יש על הצלחת, הוא אוכל את זה."
"למה לא? זה אוכל."
"אבל זה מגעיל."
"אם יש אנשים שאוכלים את זה – סימן שזה טעים."
~
"דווקא לא רע," אמר אנריק.
מעיין העזה לטעום חתיכה ולעוות את הפנים שלה.
"אני לא רוצה לאכול לבד, תאכלי איתי," אמר אנריק.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אכלתי בחוסר רצון מובהק. זה היה דוחה כל כך."
~

(במכונית עם אלון ויובל.)
"אני חושב שטעינו בדרך," אמר אלון.
"נו, אלון, פשוט תסתובב שם סיבוב פרסה…"
"אי אפשר לעשות שם סיבוב פרסה!"
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"באיזשהו שלב הלכנו לאיבוד."
~
"תעצור רגע בצד, תסתכל על המפה בעצמך," אמרה יובל.
"אז למה את לא מסוגלת להסתכל במפה?!"
"זה לא כזה קל!"
"זה כן!"
"אלון, אל תצעק עלי!"
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"עלינו על הכביש הלא נכון, לקחנו פנייה לא נכונה."
~
"אבל עכשיו אנחנו צריכים להתחיל את הדרך מההתחלה!"
הוא עצר בצד והם התחילו להסתכל במפה שוב.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"זה הרתיח אותי כל כך…"
~

(במכונית עם נטלי וגל.)
"שיואו, איזה נסיך הוא, תראי, הנה השלט לסלוניקי," אמרה נטלי.
"אין, אין, חופשי נסיך, "אמרה גל.
הן הגיעו לשוק מודיאנו והן יצאו להודות לו.
"Thank you! You are a king!"
"The king!"
הן חיבקו אותו.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"עכשיו היה לנו כסף, וחשבנו שמגיע לו קצת, אז הבאנו לו ככה מטבע או שניים."
"טיפ."
~
"No, no," אמר האיש.
"Take it, you got this ’cause you are king," אמרה נטלי.
אחרי שהן התעקשו הוא קיבל את המטבעות והן שוב נתנו לו חיבוק.
"King!" הן בירכו אותו שוב, ועלו על האוטו בשביל לחפש את שוק מודיאנו.
~

(במכונית עם כפיר וגיא.)
"אחי, אתה מסתדר בניווט?" שאל גיא.
"כן," אמר כפיר.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"כפיר די טוב בניווט, מה שיכול היה לעזור לנו לעקוף את קורן ורוי, ואולי ככה גם להציל את עצמנו בלי להסתמך על הפרסה יותר מידי."
~
"פה תפנה ימינה," אמר כפיר.
"פונה ימינה."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"זה מבאס כל הזמן להיות במקום האחרון."
~
"אני חושב שזאת הפעם השלישית ברציפות שאנחנו מאחורה, ועדיין אנחנו כאן במירוץ, נלחמים."
"כן."
"כי אנחנו תותחים."
"נכון."
~

(הטברנה.)
"קדימה, נעמה, עוד חתיכה אחת והגועל נפש הזה הופך לעבר," עודדה אותה ספיר.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"ריחמתי עליה כל כך…"
~
"קדימה, סיימת את זה! כל הכבוד! כל הכבוד!" קראה ספיר וחיבקה את נעמה.
"ספיר, אני עוד אקיא עליך!"
ספיר עזבה אותה.
נעמה הרימה את הצלחת והשליכה על הרצפה.
"יאסו!" הן קראו.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"תגידו, לא חרם על הצלחות שככה שוברים אותם?"
"זה רצח צלחות."
"שואת צלחות."
~
השף ניגש והביא לנעמה את הרמז הבא.
"Thank you," היא אמרה לו.
היא פתחה את המעטפה ושלפה שני דפים: אחד ירוק ועליו היה רשום "קיצור דרך", והשני כחול ועליו רשום "סימן דרך".
"הופה," אמרה נעמה.

קיצור דרך הינה משימה אחת אשר מחליפה את קטע המירוץ, וברגע שהצוותים משלימים אותה – הם יקבלו באופן מיידי את הרמז שיכוון אותם אל נקודת הסיום, אלא שרק זוג אחד בלבד יכול לבצע אותה, ולכן, אם זוג אחד יגיע אל המשימה ויגלה שנלקחה, הם ייאלצו לחזור בחזרה.
במשימת קיצור הדרך הזאת יהיה על הצוותים לשחק באחד מענפי הספורט הפופולאריים ביותר ביוון העתיקה: היאבקות בעירום.
ראשית כל יהיה על הזוג לנסוע נסיעה של שעה וחצי לעבר חופי חלקידילקי, שם, כאשר ימצאו את הדגלים יהיה עליהם להימשח בשמן ולהילחם במתאבקים כשהם בעירום מלא.
היוונים האמינו שגוף טוב משמעו נפש בריאה, והקדישו את זמנם לספורט ולפיתוח הגוף, ולכן נאבקו בעירום מלא.
רק לאחר שיצליחו לנצח בהיאבקות את המתאבקים היוונים, הם יקבלו מהם את הרמז הבא.
הנסיעה הארוכה עלולה לגזול זמן יקר למי שיחליט לנסות וייכשל או לא יוכל לעשות את המשימה, ולכן יהיה על הצוותים להקדיש מחשבה האם הם באמת מעוניינים בקיצור דרך הזה.
אם יחליטו שלו, יהיה עליהם להגיע לשער גלריוס, שם יחכה להם הרמז הבא.

"וואי, ספיר, קיצור דרך!"
"נעמה, בחייך, נראה לך שאני אתפשט?"
"רגע… מה?! עירום מלא?!"
"כן!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אם אנחנו גם ככה במקום הראשון, למה שנצטרך קיצור דרך?"
~
"אז בואי נוותר ונלך לשער גלריוס."
"כן," אישרה ספיר.
הן עזבו את הטברנה.
~

"אבא, איך הולך?" שאלה מעיין.
"אני אוכל, ואת?"
"גם."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"המשימה הייתה דוחה, כן, אבל זה לא הזמן להתבכיין."
~

"הנה, גל, מצאתי," אמרה נטלי.
היא שלפה את המעטפה מתוך התיבה.
"כנסו אל תוך הטברנה," הקריאה נטלי.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"מה שטוב בטברנה שזה מוזיקה, ולשבור צלחות, וכייף וכולם שמחים וזה."
"וזה בול אנחנו."
"זה אנחנו."
~
"יאללה גל!"
"יאללה נטלי!"
הן נכנסו פנימה וקיבלו את המנה של התמנון.
"רגע, מה?!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"תמנון!"
"תמנון דוחה! לא סתם!"
"הוא הסתכל עלי עם העיניים!"
~
"זה חי?"
"לא נראה לי."
"גל, זה נראה לי חי, זה עוד שנייה זורק עלי דיו, מה נראה לך?!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"מה נראה להם?! שאני אוכל תמנון?!"
~
"אני לא אוכלת את זה. השתגעת?"
"נטלי, את אוכלת את זה."
"אני לא!"
"אם זאת המשימה אנחנו עושות את זה!"
"אבל זה דוחה!"
"תדמייני שזה ג'לי."
"זה אבל תמנון."
"תדמייני שזה ג'לי!" קראה גל.
"למה נראה להם שאני אוכל את זה הזבל הזה!" צרחה נטלי.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"איכס!"
~
"נטלי, זה לא זבל! זה ג'לי! תאכלי כבר!" אמרה גל.
"תתחילי את קודם," אמרה נטלי.
גל חתכה חתיכה מהתמנון וטעמה.
"ג'לי," אמרה גל.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"היה לזה באמת טעם של ג'לי. ג'לי דוחה, כן, אבל ג'לי."
~

"מעייני, ביס אחרון," אמר אנריק.
מעיין לקחה את החתיכה האחרונה ואכלה.
"זה היה דוחה," היא אמרה.
השף ניגש אליהם עם הרמז.
"Thank you," הם אמרו לו.
הם פתחו את המעטפה.
"קיצור דרך או סימן דרך," אמרה מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"למעשה יש לנו כרטיס אקספרס, שזה הכרטיס שאפשר לדלג איתו משימה."
"זה גם סוג של קיצור דרך."
~
"אבא, אנחנו כרגע במקום טוב, וגם ככה יש לנו קיצור דרך משלנו, אז אנחנו לא צריכים."
"נכון."
"אז בוא נלך על סימן הדרך הרגיל."
~

(במכונית עם אלון ויובל.)
"יובל, את יכולה רגע לתת לי להסתכל על המפה בשקט?!" כעס אלון.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"אני מנסה להסתכל על המפה, לנסות להבין את הדרך, לזכור כמו שצריך, ויובל לא נותנת לי."
~
"אני מנסה לעזור!"
"את רק מפריעה לי. לא עוזרת."
"זה כי אתה לא נותן לי לעשות כלום!"
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"כן, מאוד נעלבתי ממנו."
"ממה נעלבת כבר?"
"מזה שאתה צועק עלי כשאני מנסה לעזור!"
"אבל אמרתי לך שאת מפריעה. מה לא ברור פה?"
"אתה התנהגת בחזירות. זה הכל."
"אני לא."
"חזיר עבודה."
~
"עזוב. אני אחכה בפנים," היא כעסה ונכנסה פנימה.
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון:
"יובל! די!" צעק אלון.
המשבר של אלון ויובל עולה מדרגה, ועלול גם לבוא על חשבון ההצלחה שלהם במשימה.
וגם: הצוותים הישראלים הופכים ללוחמים יווניים מהשורה.
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.