1, 2 Step – וואנשוט קוון יורי

כן, יש פה פרטים שאני לא יודעת אם הם אמיתיים, יותר נכון – הם לא. כי אני לא יודעת את הכל על יורי (יוריייייייייי שלמות שכמוך), אז אני נאלצת להמציא.
—-
קוון יורי רקדה.
למעשה, היא לא זכרה זמן בחיים שלה שבה לא היה לה רצון לרקוד. היא רקדה מגיל צעיר, בלט, ג'אז, היפ הופ. ההורים שלה יכלו לתת לה את האפשרות ללכת לכל חוג שהיא רצתה – וכולם היו ריקוד. היו אנשים שתהו למה הילדה כל כך מקובעת. הרי שהיא יפה בצורה יוצאת דופן, והכתב שלה יפה, והיא מאוד נחמדה וגמישה. היו אנשים (משכילים יותר) שאמרו שהכול בגלל הריקוד. היא יפה בגלל שהיא רקדה כל החיים שלה, והפכה להיות דקיקה ובעלת מבנה גוף טוב – בשילוב עם גנים מעולים, הכתב שלה יפה בגלל שהיא חכמה, והריקוד עוזר לה להתרכז. היא נחמדה כי היא נחמדה מטבעה – וזהו, והיא גמישה רק בגלל הריקוד.
יורי בת 11, כמעט 12. היא משתתפת עכשיו בתחרות ריקוד. השיער השחור שלה עף לצדדים בזמן שהיא רוקדת במהירות על הבמה הלא נוחה במיוחד לריקוד לטעמה, הנעליים שלה מתחילות ללחוץ לה על האצבעות בגלל שהיא כל הזמן דופקת את הרגליים בבמה – היא כל כך לחוצה… הרקדנים שהיו לפניה היו טובים יותר ממנה – לדעתה. אין לה שום סיכוי לנצח… היא נזכרה בתחרויות האחרות של SM שהיא ראתה, שנה שעברה ניצחה היויון. היא הייתה כל כך מוכשרת… בעיניה של יורי היא הייתה דבר בהיר שיער שצריך להיות כמוהו. כן. היא מעדה שוב על הבמה, אבל בלי שמישהו ישים לב. היא לא הבינה למה כולם נראים כל כך… מרוצים מההופעה הגרועה שלה. היא לא הצליחה להבין בכלל. בכלל לא. היא רקדה פשוט לא טוב, לא טוב. היא ניסתה בכל כוחה להמשיך לחייך כשהרגל שלה שוב נתקעה בבמה הלא נוחה. הצבע האדום של הפרקט התחיל לסנוור אותה. היא עצמה את העיניים וניסתה לדמיין שהיא ברחבה ליד הבית שלה, רוקדת עם האוני מהבניין שלידם. היא ניסתה לרקוד שוב, אבל המעידות גדלו וגדלו. היא התחילה לפחד ממש, לא רק להיות בלחץ – אלא ממש לפחד. זה היה הרגע שהריקוד שלה נגמר.
היא כשלה מהבמה בבהלה, בטוחה שהיא צריכה ללכת להתחבא מהתגובות הנוראיות של כולם – על כמה שהיא לא טובה. הצעדים שלה הפכו להיות יותר ויותר קטנים, היא כשלה לעבר אחד הכיסאות בקצה החדר. ידיה כיסו את עיניה ברגע שהדמעות פרצו. זה היה הרגע שהיא חזרה לעצמה. היא קוון יורי, וקוון יורי לא בוכה. היא הניחה את הידיים בעדינות על ברכיה, מנסה להרגע. הנשימות שלה חזרו להיות עמוקות ומילאו אותה בחמצן המזין, במהרה מהדמעות נשארו רק שובלים זעירים אדומים על פניה. היא סגרה את עיניה ונשמה עמוק שוב. קוון יורי עשתה את כל מה שהיא רצתה לעשות.

קוון יורי כססה ציפורניים. ובדרך כלל – זה לא קרה. קוון יורי לא כוססת ציפורניים, זה מגעיל. בכל מקרה, היא עשתה את זה. לא משנה כמה זה מגעיל. המקום הראשון לא היה שלה – והיא גם לא ציפתה לזה. היא עשתה הופעה גרועה. גרועה.
"מקום שני – קוון יורי." הקול של השופט מטעם SM דיבר באיטיות ובקול שהזכיר לה את הקול של המורה שלה מגיל שבע, שהייתה משועממת תמידית. היא פחות או יותר קפצה מהכיסא שלה ורצה לכיוונו. אם הוא היה המורה שלה היא הייתה מחבקת אותו, אבל היא לא עשתה את זה – הוא לא המורה שלה. בכלל לא. היא נעמדה לידו בצייתנות, השמות המשיכו להקרא. אבל כבר לא היה לה אכפת, היא הייתה המקום השני בתחרות של SM. היא תהיה… טרייני? אולי? האם זה מה שיקרה? כן, ככה נאמר. לא? ככה זה תמיד היה… אולי מלבדה. היא חייכה. היא הייתה המקום השני.

"יורי-אוני?" הקול המוכר והחביב נשמע ליד אוזנה. היא קפצה בבהלה. סוהיון-אה. מאקנה מתוקה שכמוהה. היא ניסתה לחייך, אבל הפנים שלה כבר כאבו מחיוכים. והיא עדיין הייתה צריכה להופיע. ההופעות האלה מתישות נורא. היא הביטה בסוהיון בעייפות.
"עוד מעט את צריכה ללכת להופיע, יורי אוני. טאיון-אוני עוד מעט מסיימת את האש האש…" הקול של סוהיון-אה היה שיקוף של העייפות שהרגישה יורי. יורי קמה מהכיסא שלה באיטיות והתייצבה ליד הבמה. טאיון-אוני הופיעה באותו הרגע. היא חייכה בעייפות ונעלמה משם.
יורי עלתה במדרגות לכיוון הבמה, לבושה כראוי. היא נזכה באותו הרגע, כשאמרו לה שהיא המקום השני. יורי עלתה על הבמה, עושה את הדבר שהיא הכי טובה בו – רוקדת.
1. 2. STEP. כל כך קל לעשות את זה עכשיו – לרחף על הבמה ולשיר בו זמנית, להביט בכל האנשים בקהל אחד-אחד ולרקוד. עכשיו זה הטבע הראשון שלה, לא השני. הכול כל כך… קוון יורי.