תקועים בזמן – פרק 1

"אבא! אתה כל הזמן עסוק, ואין לך זמן אליי!" קראתי עצובה.
"אני עובד על מכונת הזמן, נקבל על זה מיליונים! ואז נעבור לגור באמריקה ואני אתן לך לפגוש את כל הכוכבים שלך" אמר אבא.
"אותו הסיפור – אתה עובד על זה כבר 5 שנים!" אמרתי.
"לידור, תחכי, זה כמעט מוכן…" אמר אבא בזמן שהבריג כמה ברגים.
נו… אני מחכה… אמרתי עצובה.
"סיימתי! רגע… כן!" אמר אבא שמח ומחא את דמעותיו.
כל משפחתי באה לחגוג את האירוע! אמא הכינה את האוכל הכי טעים בעולם.
רון, אחי הגדול, גמר הרבה מהאוכל… אני בשקט נתתי למוקי, כלב הקולי שלנו בשח מיתחת לשולחן.
אז נכנס אדם דיי גבוהה ורזה – עם שיער שחור שמגיע עד הצוואר והוא החזיק בידו עט כחול וביד השנייה מחברת עבה.
"שלום…" אמר אבא.
"שלום רב" אמר האיש הרציני.
"בוא ואראה לך את ההמצאה" הכריז אבא.
"כמובן" אמר האיש הרציני.
כשאבא הראה לאיש ההוא את המכונה, האיש ממש התרשם והם שיגרו מצלמה נעה לעבר, כדי לראות מה יש שם, הם הגיעו לתקופת שלטון הבריטים! כל מה שהמצלמה צלמה הועבר ללפטופ של האיש הגבוהה.
"אני מאשר את ההמצאה שלך למכירה ומציע לך למכור לי אחת כזאת תמורת 100,000,000,000 ש"ח.
אבא הסכים וניגש לבנות עוד אחת כזאת – זה לקח לו רק יום.
למה יום ולא חמש שנים? כי בחמש שנים הוא עשה מלא ניסויים וכל פעם היה צריך להתחיל מחדש.
אך בזכות נחישותו הצליח!.
למחרת, כשאבא הלך אל המשרד של האיש והעביר לו את המכונה, קראתי לידיד שלי ג'ייסון ולחברה הכי טובה שלי לילי.
מוקי ורון גם הצטרפו למסע קצר במכונת הזמן.
סובבתי את השעון לשנת 2012, רציתי לראות אם הנבואה נכונה.
הרגשנו רעידות, וקפיצות, והיה חם אבל בסוף פתחנו את הדלת אל העתיד של עוד שנה בערך.
כשאני, רון (אחי הגדול), לילי (החברה הכי טובה שלי), ג'ייסון (ידיד שלי) ומוקי ראינו את מה שהיה בעתיד, נשארנו בפה פעור ולרון נכנס זבוב לפה – מגיע לו, הוא כל הזמן מציק לי.