My Joy | 7

אני מסתכלת על הזחילה הזריזה שלו, אותה הזחילה שנדמה כאילו הגוש הקטן הזה על הרצפה הוא לא תינוק, או טנק, אלא מכונית מירוץ. כל כך סקרן, בנוגע להכל, מהכל.
אני מחייכת כשאני מבחינה שהוא מתיישב בקושי עם גבו עקום, ומלטף פנים של תינוקת סמוקת לחיים ומדהימה ביופייה. אני מתחילה לצחוק, זה כבר מזמן לא בשליטתי. בגיל כזה הוא מתחיל לחפש לו בנות?
וואו כמה שהוא דומה לאבא שלו. אני מחייכת רק מהמחשבה ההיא על אבא שלו, הוא יודע , כן , אבל קשה… לשמור על זה בסתר. או שהוא לא יודע.? אני לא חושבת שאי פעם מצאתי את עצמי מספקת לו מידע על האושר הקטן שלי. אני ממקדת את המבט, והוא שולח את ידו לשיער השחור כפחם. לא, לא ג'וי. אני מרימה אותו בזריזות ומתמקמת. אני יודעת שהמדריכה כבר שם, אבל בכל זאת אני מחליפה מיקום בשביל להכיר לחדשה פחות או יותר את הקבוצה, או לפחות את התוכנית שהיא עתידה ללמוד. טוב נו, להינות ממנה.
היא מחייכת אליי ומסדרת את השיער של הבת שלה. אני חושבת קצת ובסוף מחליטה כי כדאי לפנות אליה, ובעצם למה לא? חברותיות אף פעם לא הזיקה, וגם לא תזיק בעתיד.
"אממ אז מה השם שלך?" אני שואלת, בטון די חד וישר, אני מרוצה מעצמי, בדרך כלל אני ביישנית. מאוד.
היא מחייכת חיוך קטן ומרימה את התינוקת ששכבה עד לפניי כמה זמן על הגב, מניחה את הראש שלה על הכתף. היא מושכת לה בשיער. זה היה די… צפוי.
"אני… אאוץ', די אנג'י" הא נקטת כשהיא חשה במשיכה ההיא בשיער, אני די מבינה למה היא מרגישה צורך לשחרר את היד של הקטנה מהשיער, אז אני מחכה קצת. היא משחררת את היד שלה ושמה אותה על הבטן.
"אני אביה, וזו אנג'לינה" היא מחייכת ומלטפת את הגב של התינוקת שכעת זחלה, באופן די מפתיע. היא די קטנה ביחס לגיל. אני מחייכת כשאני רואה שג'וי צווח עליה קצת. אני מסתכלת על המדריכה ומתנצלת במבט.
"אני מאי, וזה ג'וי" אני מצביעה על הילד הקטן שלי, שכבר מזמן הספיק להתקדם לתיק חיתולים שלו ולחטוף משם את הצעצוע האהוב עליו, דבר שנראה די הזוי, לא חשבתי שהבאתי את הצעצוע בכלל…
היא מסתכלת על ג'וי שלי בחיוך קטן, ואני מסתכלת על אנג'לינה. כמה שהיא יפה, מלאכית קטנה. אני שומעת כחכוח בגרון ואני יודעת בוודאות שזאת המדריכה, וונסה. אני זוחלת לג'וי ומניפה אותו בין ידי. הוא צוחק בהתלהבות ומוחא כפיים, יחד עם הצעצוע הרעשני שלו. אני מחייכת, וחוזרת למקום שלי ליד אביה. טוב, מתחילים.