אני אוהבת אותך.

זה לא מובן מאליו,
כלום לא.
וזה לא כאילו שאי פעם וויתרת לי,
כי אף פעם לא עשית ככה, וטוב שלא.
ואם אני אסתכל אחורה אני בטוח אמצא רגעים טובים שחלקנו,
אבל אם אני אסתכל קדימה אני בטוח אמצא סיבות למה לא לחזור אלייך.
מצד אחד הכל היה אבוד,
מצד שני הכל היה כל כך… מתאים… נכון.
נכון זו המילה היחידה שיכולה לתאר אותנו, מה שהיה בינינו.
ואני לא יכולה להכחיש, כי אם אני אראה אותך או אדבר איתך, תחושה מוכרת תעלה לי, ולא של חיבה, לצערי כל מה שעלה לי פעם אחרונה שדיברנו היה איך אני מסובבת אותך על האצבע הפעם, לשם שינוי. שנאה.? כנראה שבחיים אני לא אדע.
אני זוכרת שגרמת לי לחייך, וכל כך מודה לך על זה.
אני אוהבת אותך, ותמיד אוהב. לא משנה אם פה, שם, או אפילו בחלל.
זה פשוט משהו אלוהי, שהיה לי לרגע,
ואני אוהבת אותך,
אתה אפילו לא יודע…