סינדרלה-הסיפור האמיתי-4 (הגיבו נא)

גן הארמון מלא עצים גדולים, פרחים מסודרים, ושיחים גזומים בצורת המלך ואנשיו. הרתיח אותי לראות את המלך, הוא אדם נורא ואיום. הוא שיכור, אנס, רשע, שקרן ואני יכולה לומר עוד הרבה דברים שפשוט אסור לומר בקול.
"אהמ אהמ" שמעתי את קול הנסיך מאחורי. הסתובבי אליו במהירות וחייכתי חיוך כביכול שמח.
"אדוני הנסיך כמה נחמד לראותך שוב" אמרתי וכדתי בפניו.
"הו את לא צריכה לקום הרי אנחנו לבד עכשיו…" אמר והתקרב אלי.
"ואני חשבתי שאני צריכה לשמור על הנהלים..אני מבינה שאיתך הכל שונה. הרי אתה הנסיך" אמרתי והתקרבתי אליו. לדעתי אני יוצאת ממש ממש כמו אחת הנשים שעושות יחסי מין בתמורה לכסף אבל אין לי בררה, ואני עוד צריכה לשמור על איזה שהו מסתורין כדי שימשיך להיות מסוקרן ממני. ויש לי את התכנית המושלמת בשביל זה.
הנסיך התקרב אלי עוד יותר ואז השעון אמר את דברו. חצות. הגיע הזמן להתחיל בתכנית.
התרחקתי מהנסיך במהירות. "אני מצטערת אני חייבת ללכת, אין לי בררה!" אמרתי והתחלתי לרוץ מזמן שרץ וקרא מאחורי. "חכי! חכי! למה את הולכת!" הוא המשיך ללכת אחרי ואני ירדתי במדרגות הארמון בזמן שאני מפילה מאחורי את אחת מנעלי הזכוכית שלי שהותאמו בצורה ייחודית לרגלי בלבד. רצתי ורצתי עד שהגעתי לעץ שלי נכנסתי לחדרון שהיה בתוך העץ.
חיכיתי שם מסר דקות כדי לוודא שהנסיך כבר לא מחפש, אבל ידעתי שימשיך לחפש אותי. והתכנית שלי פעלה בדיוק כמתוכנן. עכשיו הוא יהיה חייב למצוא אותי. הוא ישים לב לנעל וינסה להחזיר לי אותה. אבל אוי איזה מטומטמת אני! לא סיפרתי לו איפה אני גרה או מי אני באופן כללי! טוב נראה אולי זה יעבוד לטובתי…