המירוץ למיליון – פרק 43

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: אחד עשר צוותים ישראליים יצאו למסע מסביב לעולם. שישה מהם עושים את דרכם לסלוניקי. השניים האחרים, עושים את דרכם בריצת שני הקילומטרים.
והערב:
~
"איכס!" צווחה ספיר, "לא נוגעת בזה!"
~
כל זאת ועוד הערב במירוץ למיליון.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

(האצטדיון האולימפי של אתונה.)
"יאללה, קורן, בשיא הכוח!" קרא רוי.
שניהם רצו במטרה לסיים את ריצת שני הקילומטרים כמה שיותר מהר בשביל לצאת לדרך אל סלוניקי.
~

"יאללה, גיא, אני רואה את התיבה, בוא," אמר כפיר.
הם שניהם רצו לעבר התיבה, וכפיר שלף את המעטפה מתוך התיבה.
"צאו לריצת בוקר," הוא הקריא.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"מה הבעיה? לרוץ שני קילומטרים. כאילו שזה קשה."
~
"בוא," אמר גיא.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"פעם אחרונה שעשיתי ג'וגינג היה לפני שנה נראה לי."
"זה כי אתה פדלאה ולא בכושר."
"אני דחפתי גלובוס ענק על גבעה."
"אתה עדיין פדלאה."
"מה שתגיד."
~

(במכונית עם אלון ויובל.)
"יובל, תגידי לי לאן לפנות."
"אני צריכה להסתכל במפה."
"אבל אנחנו עוד נפספס פנייה בגלל זה!"
"אתה רוצה שאני אנהג ואתה תנווט?"
"לא!"
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"יובל הוא קונטרול-פריק. אם הוא לא בשליטה – הוא יתחרפן ויתעצבן עד שהוא ישיג אותה. זה למה הוא לא טוב במשימות של שיתוף פעולה גדול מידי."
"זה לא נכון! את פשוט לא טרחת לכוון!"
"אתה היית עושה עבודה יותר טובה?"
"כן."
"הוכחת את הנקודה שלי."
"אני לא!"
~

(האצטדיון האולימפי של אתונה.)
"Well done," אמר המאמן לקורן ורוי והגיש להם את הרמז הבא.
"Thank you," הם ענו ויצאו החוצה לעבר לוח ההצבעה.
"למי שמים?" שאלה קורן.
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"הייתה לנו התלבטות קלה למי לשים."
"חשבנו לשים לנטלי וגל, כי הן בטח גם ככה יקבלו פרסה."
"או לשים לכפיר וגיא, כמו שאנחנו בדרך כלל שמים."
~
"מה נעשה?"
"אני חושב שעדיף ללכת עם הרגיל," אמר רוי, "שלא נפתח עכשיו חזית עם נטלי וגל."
"בסדר," אמרה קורן.
~

"Thank you," אמרו כפיר וגיא למאמן, כאשר הוא נתן להם את הרמז הבא.
הם רצו מהר לעבר לוח ההצבעה.
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"מתחילת המשחק קורן ורוי תמיד שמו לנו את הפרסה."
"זה למה חשבנו הפעם לשים להם."
"ככה, עין תחת עין."
"והם גם ככה לפנינו, אז לעכב אותם ייתן לנו אפשרות להישאר עוד זמן במשחק."
~
"יאללה, כפיר, אם ננווט מהר אולי נעקוף צוותים," אמר גיא.
הם שניהם עלו לרכב במהירות.
~

(במכונית עם מייק ושון.)
"שיואו, קלוט, קלוט, שון, הנה נטלי וגל."
"שיואו!" קרא מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"אנחנו עוברים על פניהן, והיא בינתיים מדביקה את הפנים לחלון."
"שון מתחיל להשתגע איתה וזה."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"זה היה אחד הרגעים היותר מצחיקים אי פעם במירוץ."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"החמודים האלו, האחים, הם התחילו להצמיד ראש לחלון וזה, התחלנו לעשות צחוקים וזה."
~
נטלי פתחה את החלון וגם שון פתח.
"מה קורה?"
"הכל טוב!"
"אכפת לכם את נעקוף אתכם?"
"כן!"
"מי שואל אתכם בכלל?"
נטלי סגרה את החלון.
"מהר, גל, תעקפי אותם, הבטחתי להם ואנחנו צריכים לקיים הבטחות."

"מהר, מייק, מהר!" קרא שון.
~

(ברכב עם ספיר ונעמה.)
"שיואו, איך מגיעים לשם?"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"ואנחנו כבר מתחילות להיות חסרות סבלנות כי זה ארוך, וזה הרבה זמן לנסוע…"
~
"בחיי, כבר היה עדיף לטוס לאנשהו."
"כן."
"מה לדעתך מחכה לנו שם?"
"בטח משהו מגניב."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אני בכל הלב שלי רציתי משימת אוזו."
"נעמה החלום שלה זה להשתכר ביוון. לא יודעת למה."
"לאו דווקא ביוון. איפשהו."
"יופי, נעמה. בוגר."
"מה?"
"ילדים צופים בתוכנית הזאת! איזה מסר את מעבירה להם?"
"תלמדו!"
"כן."
"תלמדו יפה בבית הספר!"
~

(במכונית עם אורין ודור.)
"שיואו, תראה את הנוף."
"הוא מדהים."
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"הנוף היה מדהים. היה ממש כייף להסתכל."
~
"איזה כייף שאתה נוהג ואני לא צריכה להתעסק עם הפקקים וזה," אמרה אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"למה שאני אנהג? אני רוצה לישון, להסתכל על הנוף וזה, למה לי לנהוג?"
~
"יאללה, דור, נגיע שוב למקום השני?"
"או יותר."
"הלוואי."
~

(במכונית עם קורן ורוי.)
"אחינו הנהג! אחינו הנהג! סע מהר! סע מהר! אם תיסע לאט, נכין ממך סלט, סע מהר! סע מהר!"
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"בצער רב וביגון קודר, אני מכריז כי ידידתי היקרה, קורן, הסתממה מגז מזגנים, והיא התחילה לשיר לי שירים."
~
"שיואו, רוי, חפש אם יש משהו טוב ברדיו."
"אין הכל ביוונית."
"למה?!"
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"בישראל הכל מוזיקה טובה, וזה."
"מחו"ל."
"בדיוק. ממתי ישראלי זה טוב?"
"יש לישראלים כמה שירים טובים."
"כמו מה?"
"לא יודע…"
~
"יאללה קורן! אנחנו מגיעים לשם מנצחים!"
"כן!"
~

"ספיר! הגענו!" קראה נעמה.
"באמת?!" קראה ספיר.
"כן!"
הן חנו את הרכב ורצו מהר אל תוך השוק, ושם הן גם מצאו את התיבה.
"יש! אנחנו ראשונות!" קראה ספיר.
היא פתחה את המעטפה והקריאה.
"היכנסו לטברנה שליד התיבה, שם תקבלו מנה יוונית מסורתית," אמרה ספיר.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"פה חשדתי."
~
על הצוותים כעת להכיר את המטבח היווני כאשר יטעמו את אחת מהמנות היווניות המסורתיות: תמנון צלוי בחומץ.
הן נכנסו לטברנה ושם המארחת שאלה אותם אם הם מהמירוץ למיליון.
כשהן ענו שכן, היא לקחה אותן למקום שלהן ואז הגיע מלצר והגיש להן מנת תמנון צלוי בחומץ.
"איכס!" צווחה ספיר, "לא נוגעת בזה!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"תמנון צלוי בחומץ!"
~
"לא נמאס להם ממשימות של אוכל?!"
"ספיר, תירגעי, זאת המשימה."
"אני לא נוגעת בזה!" קראה ספיר.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"לא ידעתי אם בכלל מותר רק לאחת לעשות את המשימה, אז שתקתי ואמרתי שאני אעשה את זה."
~
"עזבי, ספיר, אל תאכלי, אני אנסה לבד."
"אבל…"
"את מעדיפה לאכול את?"
"בסדר…"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"זה היה שלב שבו הערכתי את נעמה קצת יותר."
"הייתי מוכנה לאכול את הזוועה הזאת לבד בשבילך."
"תודה, נעמה."
"מה תודה? עשרה שקלים!"
"אני מעדיפה מיליון מהמירוץ."
"גם הולך. כל המיליון שלי."
"נראה לך!"
~
"טוב, הגיע הזמן לאכול בשביל להקיא!" קראה נעמה.
~

(במכונית עם קורן ורוי.)
"רוי, אתה מצליח לנהוג?"
"כן, בטח."
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"כשמנווטים את הדרך לסלוניקי, אפשר למצוא את עצמך גם במקום הראשון, כי זה תלוי בכמה הצוותים שלפניך יתבלבלו בדרך."
"אם בכלל."
"על מה מתערבים שהפרחות יתבלבלו?"
~

(במכונית עם נטלי וגל.)
"Sir! Do you know how to get to Thessaloniki?" שאלה נטלי.
"Yes," אמר האיש, "I'm driving to there right now."
"Really?!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"מצאנו איזה נסיך שהיה לו GPS מה שלא יהיה שנוסע לסלוניקי."
~
"We drive after you!"
"Okay."
"Thank you!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"איזה נסיך!"
~

(במכונית עם אנריק ומעיין.)
"אבא, ברוך הבא לסלוניקי," אמרה מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"ראינו שלט גדול שהכריז שאנחנו בסלוניקי, הרגשנו טוב עם זה."
"אני לפחות, בתור הנווטת, הרגשתי ניצחון מצידי."
"את היית נווטת מקסימה, מעייני."
~
"ברוכה הבאה לסלוניקי."
"עכשיו רק צריך להגיע לשוק… מודיאנו."
"כן."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"ואנחנו קיווינו שלא היו זוגות שהגיעו מהר יותר מאיתנו."
~

(הטברנה.)
"איכס!" קראה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"לאכול תמנון!"
"זה נשמע זוועה."
"זה כמו לאכול ספוג, חמוץ מהחומץ, מגעיל, קר, דוחה."
"זה גם היה נראה חי."
"גועל נפש."
~
"הצלחת לאכול חתיכה."
"אני יודעת, אבל זה זוועה!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"איך משהו בכלל מסוגל לאכול את זה?!"
"איך משהו מסוגל לאכול את הג'לי הזה עם הבשר?"
"זה שהיה באוקראינה?"
"כן."
"גם את זה אי אפשר."
"אני אומרת לכם, רק אוכל ישראלי זה דבר שכולם מסוגלים לאכול."
"איזה אוכל ישראלי כבר יש?"
"במבה."
"במבה זאת אהבה."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון:
"למה נראה להם שאני אוכל את זה הזבל הזה!" צרחה נטלי.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"איכס!"
~
וגם: ההזדמנות האקסקלוסיבית ביותר במירוץ: קיצור דרך.
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.