חצאים- פרק 58

want to fly 01/09/2013 1474 צפיות 3 תגובות

אחרי עוד חיבוק ארוך ועוד כמה ליטופים נשמע עוד צלצול. יובל אמר לי שהוא חייב ללכת עכשו לשיעור, שזה שיעור שהוא פשוט לא יכול לפספס. נתתי לו עוד נשיקה אחת, נשיקה אוהבת והוא פנה לדרכו. אני נשארתי על מדרגות חדר תיאטרון. החלטתי להיכנס פנימה, הייתי צריכה כמה רגעים לבד. הלכתי לי במעגלים על השטיח הירוק, היה שם חושך וקצת אור מהחלונות שהוילון לא היה עליהם. הסתכלתי מידי פעם אל הדלת, אף אחד לא התקרב לשם. נשכבתי באיזור אחד בבמה ופשוט נשמתי כמה וכמה נשימות עמוקות. לא חשבתי יותר מידי. הייתי צריכה להירגע. המכתב היה בתיק שהונח על המדרגות לפני הבמה הקטנה. הגוף שלי ניסה לעשות לעצמו הרפיה אחרי מכתב שבכלל לא היה קל לקרוא אותו. חשבתי מה נכון לעשות עכשיו, לא מצאתי תשובה לשאלה הזו. האמת שרציתי לבכות, הגוף שלי רצה להתפרק בבכי, אבל לא היה לו את הכוח להיכנס לסצנת בכי. הבכי הוא מלוח, הוא מעקצץ את הלחיים, הוא גורם לי להיות מלאת נזלת. כל הסצנה הזו לא דרושה כשאני בסך הכל מנסה להירגע.
הזמן הזה עבר מהר מידי. בשנייה נשמע עוד צלצול, לא האמנתי שהזמן הזה עבר כל כך מהר. מיהרתי לצאת מהסדנא כדי לקנות לי משהו לשתות. חבורה של כמה ילדים ישבו להם על המדרגות ופילסתי לי את דרכי משם. הסתובבתי לאחור כדי לקלוט מי הפרצופים האלה, לא זיהיתי אף אחד. אחד לכד את מבטי. העיניים שלו היממו אותי. הערתי את עצמי מהר מהמחשבה הזו, אני לא צריכה עכשיו דרמות בכיוון הזה. הוא יפה וזהו.
קניתי לי פחית של ספרייט, בעבר אפילו את זה הייתי קונה רק בימי שישי. הלכתי בקצה נורמלי במסדרון וקלטתי את ענבר עומדת לה ליד הלוקרים. ניגשתי אליה לשיחה קצרה של מה נשמע ומה קורה, ואיך היא מסתדרת. היא הייתה מחויכת, זה העלה לי קצת את החיוך על הפנים. המוח שלי אבל מצידו המשיך להתעסק בכל המכתב של איתי. לא הייתי בטוחה אם לגשת אליו עכשיו או אחר כך. בסוף בחרתי ללכת אליו אחר כך. הלכתי לכיתה שבה אני אמורה ללמוד את השיעור הבא. התיישבתי בכיסא אחד ופשוט חיכיתי. רציתי לישון, הייתי כל כך עייפה.
אחרי שהשיעור הסתיים ואחרי שגם השיעור הבא נגמר לי היום. בהפסקה שביניהם לא יכולתי לצאת מהכיתה. הייתי כל כך עייפה ששמתי את הראש שלי על התיק. אחר כך נזכרתי שכמעט ולא שתיתי היום חוץ מהספרייט, שתיתי כמה לגימות מהמים והרגשתי יותר טוב. לקחתי סוכריה ממה שיובל נתן לי לפני כמה ימים שיהיה לי בתיק והרגשתי קצת טוב יותר. בדרכי הביתה החלטתי ללכת לתחנה רחוקה יותר כדי ללכת קצת ברגל ולשאוף אוויר. הלכתי בכוונה ככה שבנאדם יתפוס אותי, רציתי שמישהו יתפוס אותי לשיחה. פשוט רציתי.
עצרתי ליד ספסל והוצאתי שוב את המכתב של איתי מהתיק. קראתי אותו שום מההתחלה עד הסוף, מתעמקת בכל מילה, בכל פרט, בכל תיאור. המכתב הזה הזיז לי משהו בלב, איזשהי חמלה ומצד שני הערכה לבנדאם שעד עכשיו שנאתי אותו. האמנתי בזה שהוא לא ילד רע, אני גם זכרתי איך הוא דיבר איתי יפה כשרק הגענו אליו הביתה, איזה בית וואו. נזכרתי בהכל. כל כך רציתי לדבר איתו עכשיו. לקחתי עוד שלוק מהמים שלי אבל הרגשתי שאני לא במצב לצעוד עוד הרבה עד לתחנה. רציתי שיובל פתאום יבוא לאסוף אותי אבל ידעתי שזה לא אפשרי.
שמעתי רעש של אופנוע התקרב. כשהוא התקרב אליי הוא האט. הוא הוריד את הקסדה והעיניים שלו לכדו את העיניים שלי. " ניב " הוא אמר בחיוך, " ואת צריכה טרמפ אז בואי ".
" אני לא רוצה לבאס ותודה " אמרתי בחיוך, " אבל אני לא.. לא אעלה סתם ככה ". הוא חייך אליי וציחקק לעצמו. הוא החנה את האופנוע ממש לצד הספסל, על המדרכה ובא להתיישב לידי. כל תנועות הגוף שלו הרטיטו את שלי, הרבה זמן לא הרגשתי הרגשה כמו זו.
" את איתי בשכבה? " הוא שאל.
" אני לא ממש מכירה אנשים בשכבה " אמרתי בחיוך, " אני ביא. עלמה דרך אגב ".
" אה אז לא " הוא חייך, " אני בי'ב. מה עשית בסדנת תיאטרון? ".
" עזוב זה מסובך " אמרתי בחיוך, " ואני די צריכה ללכת הביתה ".
" המבט שלך הפנט אותי בצהריים " הוא אמר, " היה קשה לי לחזור לשיחה של החברים אחרי זה. את יפה את יודעת? ".
" צר לי לאכזב " אמרתי בחיוך, " ובאמת, לא בציניות, אבל יש לי חבר.. כבר חודש ומשהו וזו.. זה המתנה הכי גדולה שלי ".
" בחור עם מזל " הוא אמר בחיוך, " אבל החיוך שדפקת לי היה חיוך מחשמל, את לא יכולה להכחיש שקרה משהו ".
" ניב זה לא.. זה פשוט לא.. אני לא עושה דברים כאלה " אמרתי בחיוך התנצלות.
" וואו " הוא אמר בחיוך והעביר את מבטו ממני, " את בערך הבחורה היחידה שמשפטי הפתיחה האלה לא עובדים עליה ".
" בדרך כלל דברים כאלה לא עובדים עליי, ואני גם בחורה נאמנה. ובכל זאת, זה לא אומר שלא נדבר.. אם תרצה.. " אמרתי.
" טלפון? ".
" אין לי " אמרתי בצחוק.
" באמת? " הוא שאל מופתע.
" כן.. תתפוס אותי לשיחה במסדרון, אני שם די הרבה ".
" עכשיו טרמפ? ".
" יש לי פחד קטן מאופנועים.. " הודתי בפניו.
" לא יקרה לך כלום, ושווה לנסות דברים חדשים לא? ". אחרי זה כבר השתכנעתי. הוא הסיע אותי הביתה. החזקתי בו אבל לא יותר מידי צמוד, אני לא רוצה שיחשבו שקורה משהו, כי לא קורה כלום. אמרתי לו לאן ליסוע, הוא האמת הופתע כשנכנסנו לשכונה שלי. הוא הוריד אותי איפה שיובל תמיד מוריד אותי. אמרתי לו תודה על ההסעה, נתתי לו את הקסדה העודפת והתחלתי ללכת. הוא תפס בידי, הסתכלתי שוב על עיניו כשהיה קרוב אליי. " לילה טוב " הוא אמר לי בקול מחשמל, אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי באותו רגע. אומרים שקליק של עיניים הוא דבר חזק. הרגשתי את זה. " לילה טוב " אמרתי בחיוך, שיחררתי את ידי מידו והלכתי במהירות הביתה.


תגובות (3)

היא של יובל!! ><'
רעאררר *^* הוא נשמע ממש חמוד….
תמשיכי!

01/09/2013 12:56

תמישי ותמשיכי גם את הסיפור השני של סגריה אחרונה אני ממש סקרנית

01/09/2013 13:30

לאלאלאלאלאלאאאאא שלא תתחיל להתאהב פה!! היא של יובללל!!!

01/09/2013 14:18
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך