וואן שוט זאינוש

"נו זאין זה לא מצחיק תן לי לשמוע את השיר " מאדי אמרה והגבירה את המוזיקה , גורמת לי לחייך מאופן התנהגותה הילדותית להפליא .
"את מוכשרת בלזייף " אמרתי מצחקק מהצד שאני נוהג ושומע אותה שרה .
"תתמודד " היא אמרה בשחצנות , די גאה בזה שהיא מזייפת וחוזרת להביט בחלון במכוניות העוברות
ושבות שוב ושוב .
מחייך חיוך אוהב שאני מביט כמה , היא יפה ואיך הלב שלי עושה סלטות באוויר שאני רק מביט בה .
ואני שוכח לרגע שאני נוהג ולא שם למשאית .

התעוררתי ,
אותו חלום מזורגג במשך 3 ימים רצופים .
טוב , זה לא בדיוק חלום זה מציאות חוזרת על עצמה שוב ושוב בכל פעם שאני רק עוצם את העיניים .
גורמת לי לייסורי מצפון ופחד שלא סרים מעליי , היא לא תתעורר או שהיא תשכח אותי .
"הכל באשמתי , לא שמתי לב לחרא הזה " מלמלתי שוקע שוב בדמעות וחובט בראשי .
איך זה אפשרי שאני יצאתי רק עם גבס ושריטה והיא מחוברת לאינפוזיה ומכשירים וכל פנייה תחבולות .
אין דבר יותר כואב מלראות אותה ככה .
מתפלל לרגע בו היא תתעורר , הרופא יואמר לי שהיא תוכל לזכור והיא התעוררה , משהו שהוא
הבטיח לי ש30% שייקרה , ו70% שלא .
אני מתפלל לרגע ששוב אביט בעיניה התכולות והיא תחייך לי את חיוכה החושף שיניים שגורם לליבי
להתחמם רק מלהביט בו .
אני קובר את ראשי בין שני ברכיי המכופפות לעבר פניי , טובע שם בדמעות .
"מר מאליק ? " קולו של ג'ורדון הרופא של מאדי נשמע מעליי .
"כן ? " אני שואל שאני מביט לעברו .
"היא התעוררה " הוא אמר כשהביט בי דוחס דף מקופל לכיס החלוק הלבן שלו .
"מה ? באמת ? אני יכול להיכנס אליה ? " אני תוקף אותו בשאלות כשדמעות מטפסות במעלה גרוני .
"אנחנו נעשה לה כמה בדיקות שלא ייקחו הרבה זמן ואז תוכל להיכנס , אבל לזמן קצר כי היא צריכה
לנוח כמה שיותר " הוא אמר שנייה לפני שנכנס לחדרה , משאיר אותי מביט דרך החלון הקטן של דלתה
ודמעות זולגות על פניי .
אחרי כמה בדיקות שהם עשו לה , הרופא יצא מהחדר .
"אדוני " הוא קרא לעברי לפני שנכנסתי לחדרה של מאדי .
"אני צריך רק להחליף איתך מילה קטנה בקשר אליה " הרופא אמר ניגש לעברי .
"כן ? " אני שואל בסקרנות .
"אחרי הבדיקות שעשינו אני כל כך מצטער לומר לך אבל היא איבדה חלק מהזיכרון שלה " הוא אמר שהביט בקלסר שמונח על ידו ומשקפיים מונחות על קצה אפו .
"מה ? מה זאת אומרת ? " אני שואל במבולבל , יכולתי להרגיש שוב את עיניי מתמלאות בדמעות .
"היא זוכרת מי היא את הילדות שלה את אורך חייה הכל היא זוכרת חוץ ממה שקרה השנה הזאת ,
זאת אומרת שאם אתה והיא התחלתם לצאת לפני יותר משנה היא זוכרת אותך,
ואם לא אז אתה לא זכור או מוכר אצלה. " הוא אמר והתרחק
"זה בלתי אפשרי , לא ! " ניסיתי לקבוע עובדה , והתפרצתי לחדרה .
"מאדי " לחשתי שהבטתי בה דמעה אחידה זלגה על לחי ונפלה , לא ייחסתי לה ממש כל חשיבות .
"אני כל כך מצטער וסליחה " לחשתי באוזנה שחיבקתי אותה .
"על מה אתה מצטער ? " היא שאלה מבולבלת "אני מכירה אותך בכלל ?" .
"בטח שאת מכירה אותי זה אני , זאין – " אמרתי לה מחייך חיוך קטן ושבור .
"-החבר שלך ." המשכתי לומר בולע גוש שעומד בגרוני ונלחם כדי להתפרץ החוצה .
" אני מצטערת אתה טועה " היא אמרה מתרחקת מעט "אין לי מושג מי אתה או מה אתה , אבל אין לי חבר ".
מאדי שכחה אותי , באשמתי .
אני לעולם לא אסלח לעצמי על זה , היא עזבה אותי וחייה את חייה בלעדיי .
אין לי מושג היכן היא או שהיא נזכרה , אבל הדבר היחידי שאני יודע שלמרות הכל אני עדיין
באיזשהו מקום בליבי אוהב אותה ♥