המירוץ למיליון – פרק 42
בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: לאחר שעברו ארבעה יעדים, הצוותים הישראליים שנותרו במירוץ יצאו לקטע החמישי של המירוץ, בו ילמדו להכיר עיר אחרת ביוון: סלוניקי. הראשונות שיצאו לדרך אל העיר השנייה הן ספיר ונעמה.
"שוט גאן אני נוהגת!" קראה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"עם כל ההתלהבות שלה, הייתי משוכנעת שהיא תעשה תאונה."
"למה שאני אעשה תאונה?"
"את תראי איזה משהו מגניב בנוף, תתרכזי בו ובום! אנחנו על עץ!"
"למה שזה יקרה?"
"לא יודעת. איתך הכל יכול לקרות."
~
"שיהיה," מלמלה ספיר.
הן נכנסו למכונית אחרי שספיר השיגה מפת יוון.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"עכשיו במפה הרוב רשום ביוונית, ואני לא יודעת לקרוא יוונית, אז היינו צריכים עזרה מאנשים מהרחוב."
~
"Excuse me, sir, do you know how to get to…," התחילה ספיר, ואז הראתה לו את המפה.
הוא התחיל למלמל להן תשובה.
"Thank you," אמרה ספיר.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אנחנו עוצרים משהו שיכוון אותנו לדרך, הוא אומר לנו לעשות סיבוב בכיכר ולצאת לכיוון ימין, אנחנו עושות את זה, חוזרות לאותו המקום, פוגשות את אותו הבן אדם והוא אומר לנו שבכלל היינו צריכות לצאת שמאלה."
"גם כן, אנשים לא יודעים איפה הם נמצאים."
"זה גם ככה בישראל אבל."
"זה אוניברסאלי."
~
"אוף," אמרה נעמה.
~
(האצטדיון האולימפי של אתונה.)
"קדימה, אלון, אתה מסוגל לרוץ עוד סיבוב?" שאלה יובל.
"אני חושב," אמר אלון.
הוא קם בשביל לנסות לרוץ שני קילומטרים.
~
"יאללה, נטלי, תנסי שוב!"
"לא," אמרה נטלי, "אני צריכה עוד לנוח."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"איך לא ראיתי את זה קודם…"
"מה?"
"נטלי חלתה במחלת הפדלאות!"
"אויש, שקט!"
"לא, יא פדלאה!"
"לא את!"
"נשמה שלי, את פדלאה."
"שקט."
"פדלאה."
"שקט!"
~
"קדימה, מעייני, את רצה יפה!" קרא אנריק שכבר סיים לרוץ את שני הקילומטרים.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"לרוץ זאת לא בעיה כזאת גדולה בשבילנו, את האמת."
"אנחנו מסתדרים עם זה."
"אני באופן אישי לא מתה על זה, אבל אין לי בעיה עם זה."
~
"יפה!" קרא אנריק כאשר גם מעיין סיימה לרוץ את שני הקילומטרים.
הם לקחו את הרמז הבא מהמאמן.
"בדרך עליכם לעבור בלוח ההצבעה," הקריא אנריק.
"אז בוא," אמרה מעיין.
שניהם יצאו החוצה לעבר לוח ההצבעה.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"תכל'ס, זה עוד שלב די מוקדם של המשחק, הודחו רק שלושה זוגות, וזה אומר שאם אפשר לדאוג שזוג יודח, צריכים לעשות את זה."
"כי כרגע זה מה שידאג שנמשיך."
~
"נשים לכפיר וגיא?"
"כפיר וגיא," אישרה מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אנחנו שמים לכפיר וגיא כי הם גם ככה מאחורה, אז זה לא באמת ישנה להם."
~
"בואי נצא לדרך."
~
"אורין, הנה הרמז," אמר דור.
הם רצו לתיבה ושלפו את הרמז.
"צאו לריצת בוקר," התחילה אורין להקריא.
"אלון, אל תרוץ מהר מידי על ההתחלה! אתה תתעייף!" קראה יובל.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"אלון היה צריך לרוץ בפעם השנייה שלו כי הוא כזה עצלן שלא רץ."
"זה לא נכון."
"אלון, אפילו אני רצה יותר מהר ממך."
"אז מה?"
"מה אז מה? אני בחורה!"
"את נקלעת לטעמי מגדר, וזה לא בסדר מצידך."
"אלוהים אדירים…"
~
נטלי גם היא יצאה לעוד סיבוב, אבל שוב נעצרה באמצע.
"נו נטלי!"
"גל! אני לא יכולה! אני לא נועדתי בשביל לרוץ!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אני פשוט לא מסוגלת לזה. לא מסוגלת."
~
"את יכולה!"
"אני לא!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אני פשוט לא נולדתי לזה. אני לא רצה."
~
בינתיים אלון סיים את הסיבוב שלו.
"Thank you," הם אמרו לאחר שקיבלו את הרמז מידיו של המאמן.
הם יצאו החוצה לעבר לוח ההצבעה, בזמן שגם אורין ודור סיימו שניהם את ההקפה וקיבלו את הרמז.
"בואי, יובל, צריכים להחליט למי לשים פרסה," אמר אלון.
"קשה כל כך להחליט?" שאלה יובל.
~
~יובל ואלון. בני דודים.~
"זה כבר מנהג אצלנו לשים לנטלי וגל."
~
"נטלי וגל, כמו תמיד," אמרה יובל.
"נכון," אישר אלון.
"עכשיו בוא נלך לנווט," אמרה יובל.
~
"למי נשים את סיבוב הפרסה?" שאל דור.
"ברור שמייק ושון," אמרה אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"אחרי מה שמייק ושון, יותר נכון, שון עשה בקטע המירוץ הקודם, מגיע לו איזה סיבוב פרסה קטן."
~
"בסדר," אמר דור.
הם הדביקו את הכרטיס והלכו לעבר הרכב שקיבלו.
~
(במכונית עם ספיר ונעמה.)
"כאן שמאלה," אמרה ספיר.
"שמאלה…"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"וואי, הנסיעה הזאת פשוט המשיכה והמשיכה."
"דרך ארוכה."
"ארוכה ומתישה כזאת."
~
"אני נוהגת…"
"אני יודעת," אמרה ספיר.
"אני יודעת שאת יודעת."
"אני יודעת שאת יודעת שאני יודעת."
"אני יודעת שאת יודעת שאני יודעת שאת יודעת."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אני חושבת שנעמה התחילה סופסוף להשתכר, אחרי שהיא שתתה קצת וודקה אוקראינית, בערב ביוון היא שתתה קצת אוזו, היא התחילה סופסוף להשתכר."
"לא אני לא."
"משהו הסתובב בראש של הילדה."
"למה נראה לך?"
"אנחנו התחלנו לעשות "אני יודעת ש…" אינסופי כזה."
"את זרמת איתי!"
"כי היה לי משעמם."
"גם לי."
"אה…"
"מה חשבת לעצמך?"
"שאת משוגעת."
"כן, אבל זה לא זה."
~
"אני יודעת שמארק שלי," אמרה נעמה.
"לא נכון! מארק שלי!" קראה ספיר.
"הוא שלי!"
"שלי!"
"שלי!"
"נעמה, תתרכזי בנהיגה."
"לא רוצה!"
"אנחנו נעשה תאונה!"
"למי אכפת?"
~
(במכונית עם אנריק ומעיין.)
"Ne me quitte pas , Il faut oublier. Tout peut s'oublier. qui s'enfuit déjà," שר לעצמו אנריק.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"לאבא שלי יש בעיה… כשמשעמם לו הוא מתחיל לשיר לעצמו."
"מה הבעיה בזה?"
"זה לא… טוב…"
"כן?"
"עזוב, לא משנה."
~
"היי, זה של ז'ק ברל."
"Oui, m'enfant," אמר אנריק.
~
(האצטדיון האולימפי של אתונה.)
"צאו לריצת בוקר," אמר שון.
"בקלות," אמר מייק.
שניהם עלו על המגרש והתחילו לרוץ.
"נטלי, קדימה!"
"אני לא מסוגלת, גל!"
"את לא רואה שעוקפים אותנו?!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"ואנחנו כאילו יורדות למטה בגלל ריצת שני קילומטרים."
~
"נטלי!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"ושוב, ושוב, צוותים באים ועוקפים אותנו."
~
"קדימה, נטלי!"
"טוב, בסדר! יא עמה!"
היא ירדה מהיציע בשביל לרוץ שוב שני קילומטרים.
בזמן הזה מייק ושון סיימו להשלים את הסיבוב.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"נטלי וגל היו שם, וזה היה מוזר כי תכל'ס כבר הן היו צריכות לסיים."
"כנראה שהן התעכבו."
"רק יותר טוב לנו. ככה זה רק אומר שאנחנו עוקפים וממשיכים הלאה."
"עולים מהמקום השישי המעצבן הזה."
~
"צריכים לעבור קודם בלוח ההצבעה," אמר שון.
"אז בוא," אמר מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"אני הייתי בעד להצביע לאורין ודור, בגלל קטע המירוץ הקודם."
"אני העדפתי לשים לכפיר וגיא, כי הם גם ככה מאחורה, אז לעכב אותם עוד יותר יהיה פתרון טוב."
~
"צריכים לשים לאורין ודור."
"לא, לא, הרבה יותר חכם לשים לכפיר וגיא."
"אבל בשביל מה, איך זה יעזור לנו?"
"למה להצביע לאורין ודור?"
"להצביע לכפיר וגיא לא יעזור. צריכים להחליש זוג."
"אבל הם גם ככה בסוף."
"אבל…"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"המשכנו להתווכח הרבה זמן, עד שבסוף סיכמנו."
~
"בסדר, כפיר וגיא?"
"כפיר וגיא."
~
"יאללה, בוא נצא לדרך."
~
"יופי, נטלי! יופי!" קראה גל.
נטלי השלימה את הריצה והלכה למאמן.
"אני צריכה עכשיו לנוח," היא אמרה.
"כל הכבוד, אחותי," אמרה גל.
הן לקחו את הרמז, קראו אותו, ואז הלכו לעבר לוח ההצבעה.
"אלון ויובל?"
"כן," היא אמרה.
"עכשיו את נוהגת," אמרה נטלי.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"בחלומות שלה שאני אנהג. עכשיו רצתי, אני צריכה לשבת רגל על רגל, לשתות מיץ וליהנות מהנוף."
"בחיי, את עצלנית."
"מי עצלנית?!"
~
"קורן, בואי," אמר רוי.
הוא רץ לעברת התיבה ופתח אותה.
"צאו לריצת בוקר," הוא הקריא.
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"כל בוקר אני מתחיל בריצה של שני קילומטר, אחר כך חמישים כפיפות בטן, שלושים שכיבות סמיכה, משקולות של עשרה קילו עשרים הרמות, אחר כך אני עושה עוד חמישים כפיפות בטן, עוד שלושים שכיבות סמיכה ואז אני הולך להתקלח."
"הוא גם שקרן מעולה."
"לא הכחשתי את זה."
~
"יאללה, בואי, קורן, בואי נהיה ספורטיביים עד המקום הראשון!"
"כן!"
הם נכנסו פנימה והתחילו לרוץ את שני הקילומטרים.
~
בפרק הבא של המירוץ למיליון:
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"אנחנו עוברים על פניהן, והיא בינתיים מדביקה את הפנים לחלון."
"שון מתחיל להשתגע איתה וזה."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"זה היה אחד הרגעים היותר מצחיקים אי פעם במירוץ."
~
וגם, לאחר שהצוותים מגיעים לסלוניקי, הם מתמודדים עם משימה שלא תותיר אותם רעבים.
~
"איכס!" צווחה ספיר, "לא נוגעת בזה!"
~
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.
תגובות (3)
טוב תנחשו מי מתה? אני! XD
חחח הוא שלי! ספיר מארק שלי! P:
ואני אשלח לך
חחחחחחחחח נעמה, למי אכפת? XDD
אבל זה ישנה אם אני ידרג שונה? כי אני לא זוכרת מה דירגתי פעם קודמת….
ואור, אם אתה נותן לי לגעת בבשר … אני מזהירה אותך….
חחחחחחחחח כל כך ברור שספיר תתקע בעץ XD
וכולם פדלאות חח
ואיזה קלות ?! אחרי 2 ק״מ אני מתעלף !! חחחח
ואולי כפיר וגיא קיבלו עצור !! ייאיי <3
ואני כבר שלחתי את המקומות .. ><
תמשייךךךךךךך מהררררררר !!! ;) ;)