_brave_
יש לי תכנון מסויים לפרק הבא, זה סוג של שבירת קרח, אני מקווה שתקבלו את זה בעין יפה ושעדיין תאהבו לקרוא :) אז תהנו ❤
ספיר? אני לא יודעת מה היה קורה לסיפור בלעדייך, תודה שאת מאמינה בו :]

"dauntless" פרק 27

_brave_ 31/08/2013 820 צפיות 2 תגובות
יש לי תכנון מסויים לפרק הבא, זה סוג של שבירת קרח, אני מקווה שתקבלו את זה בעין יפה ושעדיין תאהבו לקרוא :) אז תהנו ❤
ספיר? אני לא יודעת מה היה קורה לסיפור בלעדייך, תודה שאת מאמינה בו :]

אולם הנשפים ללא ספק היה מותאם לנשפים עמוני אורחים שכמעט השתוו לנשפים העתיקים בארמונות מלכים בעת הקדומה.
נברשות זהובות נתלו מעל, שולחנות חגיגיים פוזרו מכל עבר, אוכל בשפע, במה עם עמדת הרצאה ואנשים מהודרים בשלל תחפושות שונות ומסכות וונציאניות מנצנצות שוחחו ונעו מכל עבר.
יכולתי להבחין בשומרים לבושי השחורים מכל עברי החדר, עומדים בזקיפות, ללא נוע, סורקים בעיניהם בדריכות את החדר.
היו שם אישים חשובים, אלו שכלל לא עטו מסכות בכוונה שיזכרו ויזהו את פניהם, ששוחחו במבטים נוקשים ומעט אדישים.
וכן היו שם נערים ונערות, בוגרים וצעירים בתחפושות יצירתיות וילדותיות שלגמו יין אדום מגביעים זהובים וצחקו בנועם.
הבחנתי בצעיר אחד שולף וורד וורוד מהקנקן על השולחן ומציע אותו לנערה בשמלה בצבע אפרסק, זו נטלה אותו בביישנות, הריחה ושזרה בשיערה, הוא הוביל אותה אל רחבת הריקודים והם נעו באיטיות בריקוד המסורתי.
כעת הבנתי מדוע הדבר נקרא ׳נשף סימולציות׳.
החלל נצבע בוורוד והמראה דמה לארמון מפואר.
הסתכלתי למעלה, מבחינה בכיפת השמיים זרועה כוכבים.
הבטתי מטה, גלי ים התנפצו על רגלי.
״זה מדהים״ מלמלתי, נפעמת.
״תראו את זה!״ הצביעה סילבר מעלה.
עקבתי אחר אצבעה ועיני נפערו כאשר הבחנתי ביצור מכונף זעיר וכסוף שדמה לשדון פצפון עם כנפיים כסופות.
״ואת זה״ אמרה שיילין.
לאט לאט הבחנתי בעוד מספר יצורים קסומים, על צמחים מטפסים שהמשיכו לנוע, בין קירות החדר, על התקרה ואלו שהתעופפו באוויר ונחו על מוטות הנברשות.
״בואו אחרי״ הורתה איזבלה ונעה בחינניות בין השולחנות, מרכינה ראש בפני אנשים מכובדים שהביטו בה ביראת כבוד.
״התכבדו, תתקשרו עם בני גילכם, תרקדו… תהנו לכם בקיצור, עוד מעט אני אערוך לכם היכרות עם קסנדרה ויערך טקס הקבלה״ הורתה איזבלה ובחיוך אחרון היא עזבה, שלובת זרוע עם אוריון.
התיישבנו, ת׳ור וסילבר לצידי, ג׳ב ושיילין מולי.
״אני רעב״ מלמלו ת׳ור וג׳ב יחדיו.
צחקנו בקול גדול בעוד סומק מתפשט על פניהם.
אכלנו מאכלים נטולי שם אך מלאי טעם.
״זה נראה כל כך אמיתי!״ התפארה שיילין.
״באמת…״ הסכמתי.
״סימולציות טובות של הממשלה״ אמר ת׳ור בפשטות.
״אני סקרן״ מלמל ג׳ב.
״קארן דוקיין בשעה שתיים״ לחשה סילבר.
נדרכתי.
״אני אלך להזהיר אותה שלא תתקרב אלינו״ הכריז ת׳ור ונעמד.
לפטתי את ידו בחוזקה.
״אין צורך״ שמרתי על חיוך יציב.
ת׳ור התיישב, מביט בי ברכות.
״אנחנו חייבים לרקוד את הריקוד הזה?״ נאנחה סילבר בתסכול.
״כנראה״ השיבה שיילין.
״לפחות יש לך שמלה מתאימה״ ציחקקתי.
״קצת רומנטיות״ מלמל ת׳ור ושלף פרח כחול מהקנקן, מציע לי אותו.
״וג׳נטלמניות״ הוסיף ג׳ב, קד בפני שיילין ומציע לה את ידו.
״תרקדי איתי?״ אמרו שניהם פה אחד.
החלפתי מבט נבוך עם שיילין וחשתי האי נוחות של סילבר.
הבטתי בת׳ור, עיניו המהפנטות הבזיקו אלי בניצוץ המפתה שלהן.
״לא״ אמרתי.
הוא נראה כאילו חטף אגרוף לפרצוף.
״אי אפשר להשאיר את סילבר לבדה״ התעקשתי.
״אוי בגללי?, מצחיקה שכמוך!, לכו לרקוד, גם ככה עוד מעט יתחיל הטקס… אני אהיה בסדר״ אמרה סילבר בהינף יד, כאילו מנסה להיפתר מאיתנו.
״את בטוחה?״ שאלה שיילין.
״רק תגידי ונחזור״ אמר ג׳ב.
״מה שהוא אמר סיל…״ אמר ת׳ור ואני חייכתי.
״זה בסדר, אני אלך לשירותים להתרענן, תהנו לכם״ אמרה סילבר.
לחצתי את ידה ואז הובלתי על ידי ת׳ור אל רחבת הריקודים העמוסה.

מנקודת המבט של סילבר:

נאנחתי, מביטה בהם צועדים באיטיות תוך כדי ריקוד רומנטי ומסחרר.
יכולתי לנחש מה מרגישות רן ושיילין כעת, הפרפרים בבטן, הסומק על הלחיים והדופק המהיר… התגעגעתי לתחושה הזו.
אלק… הייתה היחיד, לצערי, עדיין אין לך מחליף.
עדיין, הזכרתי לעצמי. זה ישתנה, הבטחתי לעצמי.
באנחה נוספת עזבתי את השולחן, ניגשת לחפש את שירותי הנשים.
סידרתי את האיפור והשיער הקופץ והתכוונתי לצאת אך נרתעתי לאחור ונדהמתי כאשר הבחנתי בדלת שירותי הגברים פתוחה.
שם עמדו שני נערים בתנוחה שהעלתה סומק על פני.
האחד סידר את העניבה של השני והשני סידר את חגורתו של האחר.
לאחר מכן שניהם צחקו.
האחד היה בעל שיער שחור חלק עד לכתפיו ועיניו היו ירוקות כהות והשני היה בעל מראה של שיער חום בהיר ועיני שקד.
האחד בעל השיער השחור הסית לפתע את עיניו הירוקות והביט בי, עיניו בצבע טופז נוצץ.
מצמצתי בעיני והסתי את מבטי.
״אני… אני מצטערת להפריע, אני בדיוק הולכת, תמשיכו היכן שעצרתם״ מלמלתי במבוכה ורצתי אל היציאה עוד לפני שאלו אמרו מילה.
התנשפתי בכבדות לא יודעת מה גורם לי לתחושה המעיקה הזאת.
החלטתי לצאת להתאוורר וטיילתי במרפסת הארוכה והשקטה ברוח הקפואה.
מעלה בראשי זיכרונות מזוייפים על מילים ללא כוונה ונשיקות ללא רגש.
דמעות עלו בעיני ובכיתי בדממה על אדם שכלל לא ראוי לדמעות האלו, על אדם שאבד לתמיד ולא ארצה שיחזור.
״אנחנו מבקשים מכל האורחים להתכנס כדי שנוכל להתחיל בטקס״ אמר קול נשי בעל סמכות.
מחיתי את דמעותי ומשכתי באפי, מותירה את הצער מאחור וחוזרת אל חבריי האמיתיים.


תגובות (2)

אבל.. סיל, לא אכפת לי, אני עדיין שונאת את אלק.. (XP)
עכשיו יש לי כמה דברים להגיד לך (תקשיבי טוב) :

א. הסיפור שלך מעולה! מושלם!
ב. יש לך כתיבה מהממת, מבטיחה לך שאני פשוט מתה עליה ולא יכולה בלי הסיפור שלך.
ג. את עוד קוראת את התגובה שלי?! תמשיכי כבר!!!

31/08/2013 12:12

חחחח אין על התגובות שלך זה בטוח! אני שמיה שיש לי אותך כי את נותנת לי כוח, רצון וחשק להמשיך לכתוב, תודה, תודה, תודה! אני אמשיך ברשותך חח ^^

31/08/2013 12:22
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך