סיפור חדש- הקדמה+ פרק 1 ((:

"סתמי כבר!! את לא מבינה שאני לא סופרת אותך?!" צעקתי אני בטוחה שגם השכנים שלנו שמעו
"לכי לחברות הכל כך טובות שלך!!!!" צעקה לי בחזרה
"לפחות לי יש חברות שאוהבות אותי באמת!!!!" עקצתי אותה.

תתעלמו, זה דבר רגיל בבית משפחת הלוי….
אז ככה, אני עדן הלוי, בת 16 מחיפה, שיער חום בהיר ארוך חלק, קצוות בלונדיניות, עיניים ירוקות.
יש לי אחות, לצערי גם אחות תאומה בר כן זאת ההיא שרבתי איתה מקודם, אני ובר בחיים לא הסתדרנו, וגם לא נסתדר עם שואלים אותי. בר שיער שטני גלי עד אמצע הגב, עיניים ירוקות.
ההבדל ביני לבן בר זה שהיא מקובלת ואני ממש לא! אנחנו לומדות שנינו בבית ספר רבין שבחיפה.
לה יש את החברות שלה והחברים, ולי יש את החברות שלי והחברים שלי.
היא תמיד התביישה בי, היא אמרה שאני שונה מימנה, שאני באה אליה ויש אצלה חברות היא מתנהגת אלי כאילו אני מנקה שלך לא כאל אחותה…. כולם יודעים שהיא מאוהבת בילד הכי מקובל בשכבה, הכי הורס בשכבה רון! אפילו אני יודעת ולא זה לא כי היא סיפרה לי, זה פשוט שבתיכון רבין לא יודעים לשמור סודות כנראה.
יש לי עוד 2 חברות הכי טובות ממש BFF ויש עוד 3 בנים שהם הידידים הכי טובים שלי.
לידר- שיער בלונד, עיניים חומות, ממש מהממת.
מאי-שיער חום בהיר ארוך, עיניים ירוקות וקצוות בלונדיניות, היא ממש כמוני.
רועי- שיער שחור, עיניים ירוקות חתיך הורס!! ואופי מושלם
בן- שיער בלונדיני עיניים ירוקות, חמוד,רגיש…וחתיך
איתי- שיער חום עיניים ירוקות, הוא החולשה שלי! הורס, מדהים, חייכני, אני ממש אוהבת אותו.
זאת הייתה החבורה שלי ועכשיו נגיע לחבורת הפרחות….החבורה של בר
אופיר,דור,אביה ובר- הם הבנות שנחשבות לבנות הכי מקובלות בשכבה י'.
טוהר,דניאל,גל ורון- הם פשוט הורסים ביופי והורסים את האופי שלהם, אופי חרא.
תמיד שהם אצל אחותי הם מדברים ומרכלים על חצי בית ספר, מי נראה יותר טוב, מי מגעיל מי זה ומי זה…

****
"קומו… עדן בר!!! בית ספר!!" צעקה אמא במסדרון של הבית "קמתי" אמרתי ופיהקתי
נכנסתי לשירותים ושטפתי פנים, יצאתי החוצה וראיתי את בר מחכה להכנס.
"הרסת לי את הבוקר" אמרתי כעקיצה
"בוקר טוב גם לך!!" צעקה
"אתם לא יכולות לפתוח בוקר בלי לריב?!" צעק אחי הגדול בן ה18 החתיך ההורס מייק.
"לא!!" צעקתי וטרקתי את דלת חדרי, התקדמתי לעבר הארון וחשבתי מה אני ילבש היום, בסוף הוצאתי מכנס קצר אפור גבוה וחולצה שחורה של בית ספר, פיזרתי את השיער שלי ועברתי מחליק עליו, שמתי רימל ואודם חלש. יצאתי מהחדר וירדתי למטה, ישבתי בשולחן.
"איזה אחות מהממת יש לי" אמר מייק וחיבק אותי
"ומה איתי?" אמרה בר כדי לקבל מחמאה
"את דומה לחתול רחוב" אמרתי ושתיתי את הקפה שלי
"די כבר!" אמר מייק
"זה בסדר, את לא נראת יותר טוב" אמרה, לקחתי את התיק שלי ובאתי לצאת מהבית אבל אמא עצרה אותי "חכי לבר עדן!!" אמרה אמא
"חייב?!" אמרתי
"כן" אמרה וחיכיתי עוד חמש דקות עד שהיא תסיים לשתות את הקפה שלה.
"יאאלה בואי" אמרה ויצאה מהבית
"עדן… יום טוב" חייך אלי מייק וחייכתי בחזרה,בר הלכה ממש מהר אבל בסוף צמצמתי פערים איתה.
"יאאלה ביי.. ד"ש לחברות שלך" אמרה
"ד'ש לרון" חייכתי אליה חיוך מזויף ופניתי לחברות שלי.
ישבנו כולם ביחד כל החברה, והצטרפתי אליהם "מיום ליום אני שונאת אותה יותר" אמרתי והתיישבתי על איתי.
"עזבי אותנו… תני לנו לפתוח את הבוקר בהרגשה טובה" אמרה לידר וכולם צחקו
"לא רציני, תראי איך הם עוברים, חשים שהם מלכי העולם" אמרה מאי והתעצבנה
"טוב יאאלה בואו לכתה…" אמר רועי וקמנו מהמקום הקבוע שלנו, בדרך לכתה ראיתי את גל, החתיך ההורס מהחבורה של אחותי החמודה כל כך.
"מה הסיכויים שהוא יסתכל עלי?" שאלתי את מאי
"אין ממש סיכויים" אמרה מאי ונאנחה
"כן אה" אמרתי ונכנסתי לכתה, התיישבתי במקומי ליד רון, לצערי הרב, ואז המורה נכנסה לכתה והתחילה ללמד. "בקשה תעזרי לי בתרגיל הזה" התחנן רון
"מה יוצא לי מזה?" אמרתי
"נו פעם אחת אני מבקש" ביקש וראו את זה על פניו.
"טוב נו 102 זה התשובה" אמרתי והמשכתי בשלי, אני לא תלמידה חכמה ולא לא חכמה, אני בינונית כזאת. "עדן ורון, פחות קישקושים יותר עבודה" אמרה המורה ובר נעצה בי מבטים של 'תפסיקי לדבר איתו'

*****
חזרתי הביתה וחברות של אחותי היו בבית, התפרשו על הספה כמו לא יודעת מה.
נאנחתי ועליתי לחדר שלי, התחברתי לפייסבוק וקיבלתי הודעה מגל…. מגל?!