ארוחה במאה ה-18 עם לורנטוס, סול ונאטסו

הפעמון הגדול צילצל, זמן לארוחת ערב, כל המשרתים התרוצצו בארמון וסול, לורנטוס ונאטסו מיהרו לארוחת ערב.
כולם התיישבו, השולחן היה ארוך עם המון מטעמים ומאכלים, לורנטוס פערה את עייניה ונאטסו וסול התחילו לאכול.
על השולחן היה מונח באגט גדול, נאטסו ולורנטוס ניסו להתאפק לא להזיל ריר בזמן שסול זוללת את העוגות.
נאטסו ולורנטוס התנפלו על הבאגט. "זה שלי!!" צעקו ביחד, לפתע מאקס קפץ על סול בדרמטיות והיא נפלה מהכיסא. "תודה על המקום" אמר.
סול עיוותה את פרצופה בכעס. "חתיכת.." מילמלה והעיפה עליו קוריי עכביש דביקים.
ביינתים לורנטוס ונאטסו עשו "משוך בחבל" עם הבאגט, הן עפו והבאגט נחצה לשניים.
מאקס השתחרר מהקורים וכיוון על סול רובה מים. "תתכונני לסוף, ולקור" אמר.
"תתכונן אתה לסוף" אמרה סול וחייכה חיוך זדוני, היא העיפה עליו קורים שהדביקו אותו לקיר.
לורנטוס ונאטסו השלימו ואכלו, לפתע מישהי עם שמלה כחולה ושרשרת שכתוב עליה "פייר+אני=אהבההה 3>" קפצה לארוחה. "אכלתם ולא הזמנתם אותי? בושה!" צעקה והעיפה את הנעל שלה על מאקס.
'….' חשבה סול והרימה את הנעל המסריחה, היא זרקה אותה על האישה.
"זביבו ביבו בליליליבה!" צעק מישהו, היו לשנייהם אותה שרשרת, רק שעל שלו כתוב "אלכסנדרה+אני=אהבהההה!! 3>".
"מי מלכלך את הארמון שלי??!?!?!?!?!?!?!?! אתם גומרים את כל האוכל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעק האיש, הוא התחיל לזרוק על כולם צלחות ועוד כליי מטבח.
"עאעעאעאעאעאעאע!" צעקה סול ורצה. "ברחו כל עוד נפשותייכם בכם!" הוסיפה.
"רגע.." אמרה לורנטוס, היא לקחה מחבת והרביצה לבעל הארמון.
סול לקחה עוגות והתחילה לזרוק על הקירות.
נאטסו לקחה תוף מריים והתחילה לשיר: "פייר בתחתונים ואלכסנדרה בחזייה!"
"בואו נחזור כבר למאה ה-21!" צעקה סול והוציאה רובה, היא ירתה במאקס, בלורנטוס, בנאטסו ובעצמה והם מצאו את עצמם בביתם, במאה ה-21.
~הסוף~