המירוץ למיליון – פרק 41

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: מתוך אחד עשר צוותים ישראליים שיצאו למסע מסביב לעולם, עברו הצוותים ארבעה קטעי מירוץ, ונשארו שמונה. לאחר שקיבלו הזדמנות שנייה בקטע המירוץ באתונה, כפיר וגיא הצטרפו אל השמונה שיעשו הערב את דרכם לסלוניקי, עיר אחרת ביוון.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

אלון ויובל שהגיעו ראשונים, הם גם הראשונים להיות מוזנקים.
"בוקר טוב, יובל," אמר אלון.
"בוקר טוב, אלון," היא ענתה לו.
אלון פתח את הרמז.
"סעו לאצטדיון האולימפי של אתונה, שם יחכה לכם הרמז הבא," הקריא אלון.
על הצוותים כעת לקחת מונית אל האצטדיון האולימפי של אתונה, אצטדיון שאירח בין היתרים את המשחקים של אולימפיאדת אתונה ב – 2004, שם יחכה להם הרמז הבא.
"בואי, יובל," אמר אלון.
~
~יובל ואלון. בני דודים.~
"כשרק התחלנו את המירוץ, אנחנו כל הזמן הגענו למקומות נמוכים כמו 7, 8, 9…"
"פתאום עכשיו זה מקום ראשון."
"בבת אחת."
"עקפנו במכה מלא צוותים, וזה נתן לנו תחושה מעולה."
"זה לתת הרבה ביטחון."
"ועכשיו אתה גם רוצה להוכיח לעצמך שאתה יכול לשמור על זה, כי אחרי שהגעת פעם אחת, החכמה היא להישאר שם."
~
"אני מרגיש שיהיה לנו יום טוב היום," אמר אלון.
"בוא נקווה," אמרה יובל.
~

"סעו לאצטדיון האולימפי של אתונה," הקריאה ספיר.
"מה, נשארים פה?" שאלה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"עוד קטע מירוץ, מסתבר ששוב ביוון, ואנחנו קמות בבוקר למקום השני."
"זה מצחיק, כי עד עכשיו לא עזבנו את השלישייה הראשונה."
"את פותחת פה לשטן."
"מה כבר יקרה?"
"אני לא יודעת, אבל גם לא רוצה לגלות."
"אויש, אל תהיי כזאת פרנואידית."
~
"נשמע שיהיה לנו היום כייף," אמרה נעמה.
"תלוי איך את מגדירה כייף," אמרה ספיר.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"המירוץ יכול להיות מאוד נחמד, עם משימות נחמדות."
"כמו לשתות וודקה, להילחם בחרב…"
"כן, אבל הוא גם יכול להיות מאוד מעצבן."
"לרקוד, להימעך על הרגל בידי גלובוס ענקי, לחפש רמז בכיסאות…"
"כן… אז קיוויתי שקטע המירוץ הזה יהיה קצת יותר מתון."
~
"יום חדש," אמרה ספיר.
"יום חדש," הסכימה נעמה.
~

"שם יחכה לכם הרמז הבא," סיימה נטלי להקריא.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"שמו לנו עצור בקטע הקודם."
~
"אנחנו נשארים ביוון?!" התלוננה נטלי, "למה לא נשארנו באוקראינה?!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"וזה די גרם לנו להתאכזב, אפילו שהגענו למקום השלישי."
"זה מבאס את המוח להיות עם עצור."
"גם רק שלושה אנשים הצביעו לנו, איך עצור? מי המציא את השטות הזאת?"
~
"נטלי, בואי נתפוס מונית."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"מבאס."
~

"סעו לאצטדיון האולימפי של אתונה," הקריאה מעיין.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"מה שהקפיץ אותנו למעלה בקטע המירוץ הקודם היה הריב של אורין ודור ומייק ושון."
"זה היה חתיכת ריב, הם לא התרכזו ואנחנו עקפנו אותם."
"אז ככה זה במשחק, שקטים, מנסים שלא לעשות בעיות, ואז זה כבר קורה לבד."
~
"יהיה לנו כייף היום."
"אני גם חושב."
~

(האצטדיון האולימפי.)
"הנה, יובל, הרמז," אמר אלון.
הוא פתח את התיבה והקריא את מה שכתוב.
"צאו לריצת בוקר," הוא התחיל.
כעת על הצוותים לצאת לריצת חימום לבוקר באצטדיון באורך שני קילומטרים. במהלך הריצה אסור להם ללכת, אלא לרוץ בלבד. רק כאשר ישלימו שני קילומטרים, הם יקבלו מהמאמן את הרמז הבא.
~
~יובל ואלון. בני דודים.~
"אני וריצת בוקר לא ממש מסתדרים טוב מידי…"
"אי פעם רצת בכלל ריצה של שני קילומטרים?"
"רצתי כן… תוצאה טובה? לא…"
"אה-אה…"
~
"ואסור לנו ללכת," מלמל אלון.
"אתה תסתדר, פשוט אל תלך באמצע," אמרה יובל.
~
~יובל ואלון. בני דודים.~
"מילא היה אפשר ללכת באמצע, ככה היה אפשר באמת לעשות את זה, אבל אם אתה הולך אתה נפסל, ואז אתה צריך להתחיל מההתחלה."
~
"בואי ננסה," אמר אלון.
~

"סעו לאצטדיון האולימפי של אתונה," הקריאה אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"הבעיה שלנו במירוץ היא שקטע מירוץ אחד הולך לנו מעולה, והקטע שאחריו הולך לנו פחות טוב, ואנחנו מתנדנדים ככה כל הזמן."
"המזל הוא שקטע מירוץ קודם הלך לנו לא משהו, מה שאומר שעכשיו צריך להיות לנו קטע מירוץ טוב."
~
"היום ילך לנו מעולה," אמרה אורין.
"בטח, זה קטע מירוץ חמישי, אנחנו מתקדמים."
"יהיה בסדר."
~

(האצטדיון האולימפי.)
"יאללה, אלון, בוא נתחיל," אמרה יובל.
הם התחילו לרוץ בתקווה שלא יעצרו באמצע.
~

"צאו לריצת בוקר," הקריאה ספיר.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"כשהגענו לשם, ראינו את אלון ויובל, והם בדיוק התחילו."
~
"הן הגיעו."
"אל תדבר. תרוץ," אמרה יובל.
~

"בואי נתחיל לרוץ," אמרה ספיר.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"שוב פעם הפקת המירוץ למיליון מכה. הפעם מצפים מאיתנו לרוץ."
"להתיש אותנו ככה לפני שמתחילים."
"אחרי הכל, ביוון המציאו את המרתון."
"אז ברור שחייבים להריץ אותנו."
~

"בוקר טוב, מייק," אמר שון.
"בוקר טוב, שון," אמר מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"אתמול שון התחיל לריב עם אורין במשימה, וזה די מה שעיכב אותנו וגרם לנו לרדת די למטה."
"אני לא אשם!"
"אתה כן, שון. אתה סתם ככה רבת. אז היום החלטתי בשביל שנינו שלא נריב בכלל."
~
"סעו לאצטדיון האולימפי של אתונה," הקריא שון.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"וכל עוד אפשר – לרוץ קדימה."
~
"קדימה, בוא," אמר שון.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"אתמול שמעתי שכפיר וגיא הגיעו במקום האחרון, וממש שמחתי, כי קיוויתי שהם ילכו."
"לא יודע למה, מייק מתעב אותם."
"שונא אותם!"
"ככה סתם."
"אז בכל מקרה, קיוויתי שהם יעופו… ומה פתאום קטע מירוץ ללא הדחה?! מה?! למה?!"
"הוא לקח את זה קצת קשה."
~
"אני פשוט רוצה שהם יעופו," אמר מייק.
~

(האצטדיון האולימפי של אתונה.)
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"זה מעייף לרוץ כל כך הרבה. אני לא איש של ריצות."
~
"אני לא מסוגל," מלמל אלון.
"אלון! תרוץ!" קראה יובל.
אלון נעצר באמצע הריצה.
"נו באמת! אלון!" קראה יובל.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"אלון נעצר, מה שאומר שאני הייתי יכולה לרוץ ולסיים שני קילומטרים, אבל הוא היה צריך לעצור, לנוח ואז לנסות שוב שני קילומטרים."
~
יובל סיימה להקיף את המסלול עוד פעם, בעוד שאלון הלך ליציע.
~

"מהר, ספיר, אנחנו עוקפות אותן," אמרה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"זה קשה, אבל נושמים עמוק, רצים בכל זאת, מתעלמים מהכאב שיש בצד של הגוף והכל כי אנחנו יודעות שאלון עכשיו ירה לעצמו ברגל."
~

~אלון ויובל. בני דודים.~
"והנה. ככה הולך המקום הראשון על דבר מטופש."
~

"הנה, נטלי, כאן," אמרה גל.
הן פתחו את המעטפה וקראו בקול רם.
"צאו לריצת בוקר," אמרה נטלי.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"מאמי שלי, אני לא רצה ריצת בוקר. אני הריצה היחידה שלי זה כשיש סייל בקניון, ואני רצה מחנות לחנות בשביל לחטוף את המגפיים הכי טובות."
"ועוד לרוץ שני קילומטר?! למה מי מת?!"
"לא, לא, אחרי שאת רצה את מתה."
"אה."
"כן, נשמה שלי."
~
"איך אנחנו עכשיו רצות את זה?"
"לא משנה איך, פשוט נרוץ," אמרה נטלי.
~

"יאללה, קורן, מוכנה?" שאל רוי.
"כן," אמרה קורן.
"סעו לאצטדיון האולימפי של אתונה," הקריא רוי.
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"בקטע מירוץ הקודם הגענו במקום השביעי, שזה מקום אחד לפני אחרון."
"זה המקום הכי נמוך שלנו עד עכשיו, ואם זה ימשיך ככה, זאת הדחה."
"ובגלל שאנחנו לא רוצים להיות מודחים, החלטנו שנותנים 200% מעצמנו."
"לא קל, אבל נשתדל."
~
"קדימה, קורן, אנחנו אלופים!"
"ווהו!"
~

(האצטדיון האולימפי של אתונה.)
"יאללה, ספיר!" קראה נעמה.
שתיהן סיימו את הריצה וקיבלו את הרמז הבא.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"ובום – אנחנו ראשונות!"
~
"Thank you," אמרה ספיר שלקחה מהמאמן את הרמז הבא.
היא פתחה את המעטפה והקריאה.
"סעו לסלוניקי," אמרה ספיר.
כעת על הצוותים לעשות את הדרך מאתונה לסלוניקי ברכב, כאשר נסיעה זו תדרוש ניווט טוב, שימוש במפות וכמובן, היעזרות במקומיים. לאחר שינווטו את דרכן, יגיעו אל שוק מודיאנו, שם יחכה להם הרמז הבא. בדרך יהיה על הצוותים לעבור בלוח ההצבעה לסיבוב פרסה.
"בואי, ספיר," אמרה נעמה.
שתיהן יצאו החוצה לעבר לוח ההצבעה.
"למי שמים פרסה?" שאלה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"עוד לא מצאנו זוג באמת להתביית עליו ולשים לו פרסה כל הזמן, אז החלטנו הפעם לשים לנטלי וגל בגלל שהן די חזקות, הן די מובילות רוב הזמן, והן גם קצת מעצבנות."
"הן בעיקר רועשות."
"כן."
"לכל מקום שהן נכנסות הן צורחות, מדברות בקול רם…"
"עדיף לנו להיות בלעדיהן קצת."
~

"אלון, אתה עכשיו צריך לנוח ולצאת מהר לסיבוב השני, כי אחרת עוד זוגות יעקפו אותנו," אמרה יובל.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"אני לא אצן, וזה קשה לי לרוץ כל כך הרבה, וזה מעייף."
~
"תני לי קודם לנשום!" מחה אלון.
~

"יאללה, אבא, אני רואה את הרמז," אמרה מעיין.
היא שלפה את המעטפה ופתחה אותה.
"צאו לריצת בוקר," הקריאה.
"בסדר," אמר אנריק.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"ריצת בוקר, שני קילומטרים, בסדר."
"עדיף עכשיו מאשר מאוחר יותר היום שאנחנו כבר עייפים."
~
"בואי נרוץ," אמר אנריק.
~

"בוקר טוב כפיר!" קרא גיא.
"בוקר טוב גיא!"
"מה שלומך הבוקר?"
"אני סבבה. איך אתה?"
"מעולה."
"אנחנו מנצחים היום?"
"כן!"
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"קיבלנו בעצם הזדמנות במתנה. הגענו אחרונים בקטע המירוץ הקודם, ועכשיו קיבלנו הזדמנות להישאר במירוץ."
"עכשיו נראה לי מאוד לא הגיוני שישימו שני קטעי מירוץ ללא הדחה אחד אחרי השני, אז סביר להניח שאם עכשיו אנחנו שוב מגיעים אחרונים – אנחנו גם מודחים."
"אז אנחנו היינו חייבים בעצם להעלות הילוך ולהגיע לפחות במקום האחד לפני האחרון, ועוד אסור לשכוח שיש לנו עונש המתנה של חצי שעה לפני שאנחנו נכנסים לנקודת הסיום."
"בקיצור, כייף חיים."
~
"יש לנו אתגר, ואנחנו נעמוד בו," אמר גיא.
"בתנאי שלא יהיו עוד ריקודים."
"אחי, די כבר עם הריקודים!"
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון:
"גל! אני לא יכולה! אני לא נועדתי בשביל לרוץ!"
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אני פשוט לא מסוגלת לזה. לא מסוגלת."
~

וגם, הצוותים לומדים כי לנווט את הדרך לסלוניקי היא לא דבר פשוט במיוחד.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"אנחנו עוצרים משהו שיכוון אותנו לדרך, הוא אומר לנו לעשות סיבוב בכיכר ולצאת לכיוון ימין, אנחנו עושות את זה, חוזרות לאותו המקום, פוגשות את אותו הבן אדם והוא אומר לנו שבכלל היינו צריכות לצאת שמאלה."
"גם כן, אנשים לא יודעים איפה הם נמצאים."
"זה גם ככה בישראל אבל."
"זה אוניברסאלי."
~
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.