וואנשוט תהל & זאיין ❤

היוש (: עלה פרק בגורל לא צפוי… אתם מוזמנים לקרוא (:
תולי מאליק, הנה הוואנשוט שביקשת ! שירוש0963, את הבאה בתור… תהנו ❤

עצמתי את עיניי. מרגישה איך הדמעות זולגות אט אט על לחיי האדומות, מהבכי של אתמול. אני שונאת את הלילה. כי רק בו אני יכולה להתפרק ולבכות.
התמונה הקשה עלתה לראשי שוב. גורמת לי לפרוץ בבכי מר וליבבות לצאת מפי.

~פלאשבק~

״זאייני אני הולכת דקה לשירותים״ אמרתי בחיוך קטן ונשקתי לשפתיו נשיקה קטנה. הוא הנהן בחיוך ונשאר לשבת על הספה השחורה שנמצאת בבית שבה המסיבה התקיימה. עקפתי את הספה השחורה שעמדה כם גבה לכיוון כל החדרים וראיתי בצידי מבטי שהארי מתיישב לידו, זה העלה לי חיוך על הפנים. לפחות ככה הוא לא יעשה שטויות.
נכנסתי לשירותים שבאחד החדרים, לאחר שנכנסתי לעוד כמה חדרים שלא הייתי אמורה להיכנס… קצת מטריד שהם עושים את זה כאן.
עשיתי את צרכיי ויצאתי מהשירותים לאחר ששטפתי ידיים. חזרתי למסיבה הרועשת וראיתי את הארי רוקד באמצע הרחבה כשהיילי ריקדת איתו ביחד, צמוד. הם זוג ממש חמוד. יש לה לב זהב, והיא היחידה שהצליחה להעמיד את הארי במקום.
פתאום קלטתי את זאיין יושב על הספה, שאיזה בת יושבת עליו והוא מנשק אותה בצוואר. הרגשתי איך דמי מתלהט בין עורקיי והדמעות כבר הופיעו בעיניי. התקדמתי לכיוונו ונעצרתי מאחורה הספה.
״אין לך חברה ?״ שאלה בבילבול וצחקה כמו מטורפת. אלכוהול.
״יש.. אבל היא סתם משחק.. אני איתה רק בשביל סקס״ אמר ופרץ בצחוקו המתגלגל. הרגשתי איך פי נפער מרוב הלם. הבחורה הזאת הפסיקה לצחוק ברגע שקלטה אותי עומדת מאחורי הספה היא קמה ממנו ונעלמה בין המוני האנשים שרקדו באמצע הרחבה שהקימו בבית.
זאיין הסתובב וכשקלט אותי מצמץ כמה פעמים. ההשפעה של האלכוהול מתחילה לעבור.
״א..נח…נו גמ..רנו״ אמרתי בקול רועד וחנוק מדמעות ויצאתי במהירות מהבית כשדמעות חמות שוטפות את לחיי.
הרגשתי את ידו של החמימה של זאיין עוטפת את כף ידי ומשלבת את אצבעותינו.
״אידיוט !״ צרחתי בעצבים והסתובבתי לכיוונו כשידי חובטת בפניו. מעיפה לו סטירה הגונה על מה שעשה. כל מי שהיה בחצר שתק והביט בנו. הרגשתי איך ראשי מסתחרר מרוב עצבים. אבל זה לא השתווה ללב הפגוע שלי.
״אני לא התכוונתי לזה״ לחש והניח את ידו על הלחי האדומה שלו.
״באמת ? כי אומרים ששיכורים אומרים רק אמת״ אמרתי והבטתי בעינייו המושפלות ארצה.
״אני מצטער, אני אוהב אותך״ הוא לחש שוב יותר בשקט וצימצם את עיניי החומות והמיוחדות.
״מצטערת זאיין, זה נגמר״ ביטאתי את שמו בזלזול ויצאתי מהשער הכסוף.

~סוף פלאשבק~

למה ? למה הוא עשה זאת ?!
אנחנו כבר שנתיים ביחד ! כל זה היה שקר. הכל.
חבל ששכבנו.
חבל שהתנשקנו.
חבל שהתחבקנו.
חבל שהיינו ידידים.
חבל שהפכנו לחברים.
חבל בכלל שנפגשנו !
אני שונאת אותו. פשוט שונאת.

הרגשתי את ליבי מתנפצץ שוב ושוב ושוב. כאילו לוקחים אותו ושוברים אותי לרסיסים קטנים. אף אחד לעולם לא יוכל לחבר אותו שוב.
אף לא דבק יוכל להדביק את השברים של ליבי.
אף לא חוט ומחט יוכלו לתפור אותם.
אף לא סלוטפ יוכל להדביק ולעטוף אותם.
אף לא מהדק יוכל להדק אותם.
רק זאיין. היחיד שיוכל לחבר את אותם השברים.
אבל אני לא הולכת לסלוח לו.

הנחתי את ידי על ביטני המעט תפוחה ואנחה בקעה מפי.
כבר 4 חודשים עברו.
4 חודשים עברו מאז שראיתי את זאיין שוב לאחרונה.
4 חודשים עברו מאז שעזבתי את לונדון ועברתי לגור באמריקה.
4 חודשים שאני סוחבת תינוק בביטני.
התינוק שלו, של זאיין.
אבל עכשיו הוא שלי. שלי, ורק שלי.

שמעתי דפיקות על הדלת ופקחתי את עיניי במהירות. מה ?!
קמתי מהמיטה ויצאתי מחדרי. צעדי בשקט והצמדתי את אוזני לדלת החומה.
״מי ?״ שאלתי בבילבול ובפחד. חייגתי באייפון שלי את המספר של אבא שלי ובאתי להתקשר אך קול עצר אותי ממחשבותיי.
״זאיין״ שמעתי את קולו. קולו הגברי והחמים. הקול שלמדתי להסתדר בלעדיו כבר 4 חודשים, אבל זה עדיין קשה עם כל יום שעובר…
החלקתי ארצה כשגבי צמוד לדלת. דמעות חמות שוטפות את פניי. הצמדתי את בריכיי לחשיי וטמנתי את ראשי בין ידיי. פורצת בבכי קורע לב.
למה הוא בא עכשיו ?!
להרוס לי שוב את החיים ?
״תהל ? תפתחי לי את הדלת״ לחש בשקט. שתקתי. אני לא יכולה…
״תהל ? זה אני זאיין, תפתחי את הדלת״ אמר בקול הפעם בקול יציב וברור. דפיקות חזקות נשמעו על הדלת החומה.
״אני אוהב אותך״ שמעתי אותו אומר והרגשתי איך גולי מתלהט בין רגע.
״אני שונאת אותך !״ צרחתי בעצבים וקמתי ממקומי. פתחתי את הדלת והעפתי לו את הסטירה של חייו. ראשו הועף הצידה מהעוצמה. ידו אוטומטית נחה על לחיו הבוערת.
הרגשתי את מבטו ההמום ננעץ בביטני.
״מה ?!״ צרחתי בעצבים. אני שונאת אותו ! הוא הרס לי את החיים !
״את.. א…ת ב..בה… בהריון ?״ גמגם בהלם ושני ידיו שמטו לצידי גופו. נכנסתי בחזרה לבית וטרקתי את הדלת. נעלתי אותה ונכנסתי בין השמיכה למזרון הרך. עלמתי את עיניי והנחתי את ידיי על ביטני. הדמעות לא מפסיקות לזרום. אני מצטערת זאיין, אבל זה נגמר.