התאהבתי בערס… 11+12

נ.מ אושרי~
"ישלו עבודה בשבילך" אלירן אמר.
נו מה העיניין עם קובי המזדיין הזה???כל פעם שהוא מבקש "טובה" זאת הפעם האחרונה.
ניתקתי לאלירן,סופי כבר לא הייתה בחדר.
פאק פאק פאק. אם היא נעלבה? חשבה שאני לא רוצה אותה.
ידעתי,ידעתי שאני לא מספיק טוב בשבילה,ידעתי שאני חרא בן אדם.ידעתי שבסופו של דבר אחד מאיתנו ייפגע וזה לא יהיה אני.
למחרת.
הגעתי לבצפר רק בגלל סופי,שתבין למה היא גורמת לי לעשות.
חיפשתי בכל מקום.היא לא הייתה שם. עד כדי כך פגעתי בה?
חיפשתי את לידור.גם הוא לא היה שם. מה יש??
הלכתי למחששה עישנתי אחת,שתיים,שלוש,ארבע, מי סופר??
בהפסקה חתכתי לבית של סופי.
במזל היה לי את המפתח.פתחתי.
הבית היה ריק מאדם.
בדקתי רק למקרה ש…
נכנסתי לחדר של סופי.ראיתי אותה מתחת לשמיכה בוכה,לא מפסיקה לבכות. היא הייתה שבורה..
"יפהשלי,אני מצטער"
"על מה?" היא שאלה ולא הפסיקה לבכות.
"באמת שאני מצטער זה באשמתי" אמרתי לה
"לפי מה שזכור לי אתה לא מה שהרג את אמא שלי לפניי שנה" היא אמרה וטמנה את ראשה בכרית.
פאק,זה לא בגללי,זה שנה למותה של אמא שלה..
באתי אלייה וחיבקתי אותה חיבוק חזק ואוהב. היא טמנה את ראשה על חזהי, והרטיבה לי את כל החולצה.
"אני כל כך מתגעגעת אלייה.זה מרגיש לי כאילו היא מתה אתמול.אני לא יכולה לחייך חיוכים מזויפים יותר.
אני נשברת פה."
לא יכולתי לראות אותה ככה.
"שששש,הכל יהיה בסדר" לחשתי לה ונישקתי אותה בראש.
~נ.מ סופי~
את שאר היום העברנו בחיבוקים מול הטלוויזיה.
"יפה שלי אני צריך ללכת" אושרי אמר ונישק אותי חטופות.לא רציתי שהוא יפסיק.
"ביי" אמרתי והגנבתי לעברו עוד נשיקה.

אחרי חמש דקות הדלת נפתחה בזעם.
שמעתי מילמולים
"איפה הלידור המזדיין הזה?"
"אחי תעשה חיפוש על הבית"
התחבאתי בארון. הם הגיעו לחדר שלי
"חפש בארון" איזה אחד אמר. הוא התקרב לארון.עצרתי את הנשימה שלי
לא
לא
לא
בבקשה.
במה לידור הסתבך.
הם פתחו את הארון,הדמעות יצאו.
"בבקשה,אל תהרגו אותי" לחשתי.
שני העבריינים האלו צחקו. הם ניראו בסביבות גיל ה25 לחייהם מקועקעים בכל הגוף.
"אל תדאגי כפרה.את תישארי אצלנו עד שהבן דוד הזין שלך יחזיר לנו את מה שהוא חייב.
הם עילפו אותי.

__________________________________________________________________

התעוררתי בחדר למשמע מוזיקה רועשת. התעוררתי בחדר ריק מאדם.קשורה לכיסא.
אחריי שלוש דקות הבחורים האלו נכנסו.
"תשחררו אותי בבקשה" אמרתי והדמעות הציפו אותי מחדש.
"ממש יפה שהבנדוד שלך ברח בלי להשאיר הודעה מראש." הם אמרו וצחקו.
לידור לא ברח.לידור טס עם דורית למיאמי כדי לבקר את הקבר של אמא שלי.אני לא רציתי לבוא.זה היה יותר מידי בשבילי.
"נגיד שהוא ברח.מה הוא כבר עשה?" אמרתי/לחשתי והרכנתי את ראשי,מפחדת מהבאות.
"לידור עזר לזונה אחת לברוח" מה ._.
"אין מצב!אין מצב!אין מצב!" צרחתי והתחלתי להשתולל בכיסא.
"לידור מעולם לא היה עושה את זה,הוא מאוהב במאי,כל הזמן הוא בגד בה עם זונה?!?!?!" צרחתי והדמעות פרצו.
השניים צחקו.
"מה כל כך מצחיק אתכם חולי נפש??" שאלתי אותם
"כפרה,מאי היא הזונה"
לא!
"לאאאא!" צרחתי עליהם.
"במה היא האכילה אותך יפה אחת?מה חשבת שהיא עושה כל יום בערב?"
החולי נפש האלו שאלו אותי.
"היא…היא אמרה לי שיש לה שיעורים פרטיים" אמרתי והרכנתי את ראשי.
"אז ככה זה כפרה.מאי הזאת הייתה פה בכפייה,ואת שהיא לא חוזרת את המחליפה שלה" הם צחקו והתקרבו אליי.
הם הפשיטו אותי בכח.
"אוו,זאתי.ישלה גוף יותר יפה משל הקודמת" הם אמרו ולא הפסיקו לצחוק.רק עכשיו הבנתי.הם שיכורים מהתחת. אני במועדון חשפנות.
הם שמו עליי בכח חוטיני תחרה אדום וחזיית תחרה תואמת שקטנה עליי באיזה 2 מידות ככה שהבליטה עוד יותר. הם שמו מעל זה שורט (אם אפשר לקרוא לזה ככה) וגופיית בטן.הייתי כופי ניקול
"בבקשה.לא.לא ידעתי מזה כלום!! אני נשבעת!" צרחתי וניסיתי להתנגד בכל הכח לליטופים שלהם.
"ועכשיו. את מרוויחה לנו כסף" הם אמרו ודחפו אותי מהדלת.נעמדתי על במה שמולי מאות אנשים שיכורים חרמנים. כולם צעקו דברים ורגע. לא יכול להיות.
מרחוק ראיתי את… ראיתי את אושרי??