"dauntless " פרק 26

ביום המחרת התאספו כולנו בקומה השלישית, לאחר יום שלם שעסק ברובו בהתחמקות ממבטיה הנוטרי טינה של קארן.
איזבלה שהייתה לבושה בשמלה אדומה וצמודה שהחמיאה לגופה, פיזרה את שערה ומרחה את שפתיה באודם אדום עז ומבריק, מראה בולט שדאג להשאיר רושם, תהיתי על מי בדיוק?, כל הסובבים או על אוריון נורטון במיוחד?.
נעמי לעומתה לבדה שמלת טורכיז עדינה ואספה את שערה לפקעת מכובדת.
״תתכוננו לכם, אנחנו נחכה באולם הנשפים… אתם יודעים איך להגיע״ אמרה איזבלה וחילקה לסילבר, שיילין וג׳ב מפתחות לחדרים.
נעמי עברה בנינו וחילקה לנו את התחפושות.
איזבלה לחצה את ידי בעידוד ונפרדו בחיוכים מתוחים.
״הראשון שיוצא מחכה לכולם״ אמרה סילבר ונכנסה אל החדר שהוקצה לה.
״אם תצטרכי עזרה אם זה תקראי לי״ אמר ג׳ב בחיוך לשיילין.
שניהם נעלמו אל חדריהם.
״את מתוחה?״ שאל ת׳ור.
״קצת… חוסר ידיעה גורם לי לאי שקט״ אמרתי.
״הכל יובהר בסוף״ הוא נכנס אל חדרו.
״בסוף…״ סיננתי ונכנסתי אחריו.
בעודי פושטת את בגדי ולובשת את התחפושת המושקעת, ת׳ור עטה על עצמו נשקים על כמעט כל חלקי גופו ומעל לכל טוקסידו שחורה.
התחפושת כללה עקבים כסופים גבוהים עד לבך שנקשרו שנראו כמו נעלי אולסטאר ונקשרו בעזרת שרוכים,
חצאית שדמתה לשריון כסוף, מעליה חגורה בצבע ארגמן, עליה מוטבעת בזהב האות ת׳. 
את חזי עטף בד נעים שצורתו גם היא דמוית שריון, מעין סטרפלס משונה שכיסה רק את החלק העליון בגופי, מצדדיו לפטו את כתפי רצועות זהב מהן השתלשלה מאחור גלימה מפוארת בצבע ארגמן.
ניגשתי לסרק את שערי לאחור, לאפר את עיני בשחור ולמרוח אודם אדום עז על שפתיי, ניגשתי בחזרה אל החדר והנחתי על ראשי בעדינות את הנזר של האלים.
מעין נזר זהוב שמצידיו הזדקרו שני כנפיים יחידות וכסופות.
״אתה מוכן?״ שאלתי, יוצאת מחדר האמבטיה ואוחזת במקבת שצורפה לתחפושת.
הוא הביט בי בהרמת גבה משתהה.
״זה באמת מוגזם אני יודעת…״ מלמלתי במבוכה, משפילה את ראשי במבט נכלם.
״אם האל ת׳ור היה נראה כמוך עכשיו אני תוהה אם הוא היה מלך היופי״ חייך ת׳ור.
הרמתי אליו את מבטי בפליאה.
״באמת?״ שאלתי.
הוא הנהנן, חייכתי.
״ומכיוון שאני קרוי על שמו אז מן הראוי שאני לא פחות יפה״ הוא התלוצץ.
״מה שנכון נכון״ צחקתי.
ניגשתי אל השקית של התחפושת ושלפתי מסכה ונציאנית בצבע כחול, זהב וכסף.
״בשבילך…״ מלמלתי.
״זה לא יהיה מוזר לעטות את זה? אין לי ממש תחפושת?״ הוא מלמל, מעט נבוך מכל תשומת הלב.
״אתה ת׳ור, אתה תמיד הכי יפה״ החמאתי לו.
״אם האלה ת׳ור אמרה אני מסכים״ הוא צחק.
ניגשתי אליו ועטיתי אותה בעדינות על פניו, נוהגת בו בצורה כה שברירית.
הבטתי בו משותקת, הוא נראה כמעט לא אנושי, הצבעים הדגישו את עיניו ויצרו מסגרת קסומה לפניו, בצבעים שסרחו והבליטו אותו, כאילו נשלח מתקופה קדומה, נושנה ומכושפת.
״זה נורא?, בגלל זה את לא אומרת כלום?״ הוא שאל, עיניו סורקות את פני.
״אתה יפיפייה״ לחשתי בעיניים מנצנצות.
״לא כמוך״ הוא לחש לי, ידיו חדרו מתחת לגלימה שלי, מחליקות על שולי גבי, מצמידות אותי אליו.
״אם אני אנשק אותך עכשיו, כנראה ולא אוכל להפסיק״ הוא הזהיר אותי.
״ותמרח לי את כל האודם והשפתיים שלך יוכתמו״ ציחקקתי.
״לא רעיון טוב במיוחד…״ הוא מלמל בשובבות.
ראיתי בזה אישור לכך שלא אכפת לו מההשלכות, אבל הוא חכם, לכן הוא תמיד יודע למלא את רצונותיו בדרך הנכונה.
שפתיו מצאו את דרכן אל צווארי, מחליקות מטה ומטה בנגיעות חמימות ומצמררות.
לפתע הוא תפס בי והשכיב אותי על המיטה, רוכן לנשוק לאורך בטני ביסודיות.
צחקתי בקול גדול, חשה בדיגדוג שפתיו.
״בואי כבר״ הוא צחק ומשך אותי לעמידה.
״חכה״ מלמלתי.
רכנתי אל צווארו, מקפלת החוצה את הז׳קט שו ומטמיעה נשיקה עמוקה ואדומה על עורו.
״לא יראו את זה״ אמרתי, מקפלת פנימה את הז׳קט שלו חזרה.
״זה שמור איתי״ הוא חייך ואחז בידי, מוביל אותי החוצה.
״אתם אחרונים!״ התלוננה סילבר.
״וואו…״ מלמל ג׳ב כשהבחין בי, עיניו סוקרות כל פרט זעיר בתחפושת החשופה, חשתי עירומה למדי, כאילו עיניו הצליחו לראות מעבר למה שנראה לעיין.
״וואו בעצמכם…״ אמרתי.
סילבר נראתה מדהים, עם תלבושת חמודה ומעט חשופה של רובין הוד, היא דמתה לציידת בעלת גלימה ארוכה בצבע זית.
נעליים גבוהות וחומות עד לברכיה השוו לה מראה בוגר ושובבי, היא לבשה מכנס חום צמוד וקצר עם חגורת נשק מכובדת שגרמה לי לתהות האם הנשק אכן אמיתי, ווסת חום משופשף עיטר את גופה והברדס הונח על ראשה בנינוחות.
״גם את לא רעה בעצמך״ היא צחקקה.
חייכתי וסרקתי את שיילין.
שערה הזהוב סולסל בנע בתלתלים עדינים שעיטרו את פניה והשוו להם מראה מעט ילדותי, תמים ושברירי אף יותר מבדך כלל.
סומק וורוד עדין, צללים וורודה בהירה ואודם אדום בהיר עשו את העבודה המוצלחת ביותר לפניה החינניים והתאימו לשמלתה הלבנה והלא תפוחה שהדגישה כל פרט בגופה והשאירה שובל מנצנץ מאחור.
״תראו אותך!״ נדהמתי.
״תראי אותך!״ היא הביטה בי במבט זהה.
״מה אתן חושבות על המסכה של ת׳ור?״ שאלתי.
״אהבתי מאוד״ אמרה שיילין.
״הוא לא נראה מהעולם הזה…״ החמיאה סילבר.
״רואה?״ חייכתי אליו וקפאתי במקומי כשהבחנתי בו סורק את ג׳ב המום ומזועזע הן יחד.
״ת׳ור?״ שאלתי.
הבטתי בג׳ב, עיני נפערו בתדהמה כשהבחנתי לעומק בבגדיו.
אלו היו בגדים שחורים, זהים עד לפרט האחרון לבגדיו של ת׳ור שייצגו את פלג רודפי הצדק, אותם נהג ללבוש מרבית היום.
הרמתי גבה כאשר הופתעתי לגלות כי אף הוא עוטה על פניו מסיכה ונציאנית בצבעים של שחור, זהב וכסף.
אלוהים… הוא אפילו סידר את שערו בצורה דומה…
״אוקי זה מלחיץ קצת… יש לנו פה תאומים?״ מלמלה סילבר.
״זה היה רעיון שלו… זו מחמאה ת׳ור״ אמרה שיילין ברכות.
״למה עשית את זה?״ זו הייתה שאלתי אך נאלמתי דום כאשר ת׳ור שאל אותה לפני.
״הם ביקשו להתחפש לגיבור אהוב…״ הוא אמר עמוקות, משך מעט בכתפיו והסתובב ללכת כשהוא אוחז בידה של שיילין.
ת׳ור מצמצץ בעיניו, כאילו לא מעכל את המאורע.
״הוא אף פעם לא וויתר עלייך ת׳ור… זה היה רמז עבה, אל תנסה להתעלם מזה״ לחשתי לו.
״רן… הוא עשה דברים ואפילו לא התנצל״ טען ת׳ור בנוקשות.
״רק תנסה להבין, לראות אותו באופן אחר… הוא יבקש, תאמין לי שהוא מתחרט שהוא איבד כל כך הרבה, תראה אותו עם שיילין… משיב את מה שאבד״ הסברתי.
״את איתי… זה כל מה שאני צריך, לא אכפת לי מהשאר רן״ הוא אמר, נועץ את עיניו בעיני.
״אל תשתמש בי כתירוץ״ אמרתי, התנתקתי ממנו והצטרפתי אל סילבר כשעשינו את דרכינו לאולם הנשפים.
יכולתי להאזין למוסיקה מתנגנת.
שומרים חמושים בצורה מוגזמת שעטו בגדים שחורים נראו בכל קומה, בוחנים את השטח וצופים על כל פינה.
הם אפילו מוקמו בדלתות האולם.
״הרשמה וחתימה בבקשה״ אמר אחד מהם כאשר ביקשנו לעבור.
״זה בסדר, הם איתי…״ שמעתי את איזבלה מאחורי.
הסתובבתי אליה ולא הופתעתי כלל שזו הייתה שלובת זרוע עם אוריון נורטון שעטה עליו טוקסידו כחולה כהה.
אישה בעלת שיער חום בהיר וחלק שאסוף בקוקו הדוק ישבה עם עוד שני שומרים לשולחן שעמד בצד הימני.
״אתה נראה טוב בן״ העיר אוריון.
״חבל שאני לא יכול להגיד את זה עלייך… אבא״ הוא סינן, הניח את ידו על שיפולי גבי ועודד אותי להתקדם.
צפיתי באישה הקשוחה מבצעת בדיקת דם לשיילין, סילבר וג׳ב כאשר היא מאחסנת את הדם שנאגר במזוודה כסופה.
התבקשנו לחתום ולהיבדק ביסודיות.
יכולתי לחוש את מצב רוחו העגום בעת שידיים חקרניות מיששו את גופו בחיפוש אחר נשק.
״אני המגן שלה, אני לא אפגע באף אחד שלא ינסה להרוג אותה״ טען ת׳ור.
״אתה נושא יותר מידי נשק״ טען השומר והחרים לו לפחות שני אקדחים ושוריקנים.
ת׳ור נאנח ואני כבשתי את חיוכי המשועשע.
״עכשיו אנחנו נזריק לכל אחד מכם את נוזל ההדמיה, רק כך תוכלו להשתתף בנשף״ אמרה האישה.
היא אחזה בידה מזרק בעל נוזל ירקרק מהבהב בניצוצות והחדירה אותו לצווארה של סילבר לאחר שחיטה את האזור.
״אל תדאגו, זה לא יפגע בכם וההשפעה של זה מתפוגגת כעבור שעה וחצי בערך״ הסבירה איזבלה.
״אני לא צריך את זה״ התעקש ת׳ור.
״תזריקי לו חצי, הוא מתעקש לשמור על ערנות״ הורה אוריון.
״כבקשתך אדוני״ אמרה האישה.
״גם לה״ אמר ת׳ור מצביע עלי.
״היא תהיה בסדר ת׳ור״ הרגיע אותו איזבלה.
״לא, זה בסדר״ אמרתי.
עלינו להיות מוכנים לכל דבר, אסור לי להיות חסר ערנות אלא לעמוד על המשמר. מישהו צריך להיות עירני, ת׳ור אולי יגונן עלי אך מי יגן עליו אם לא אני?… חשבתי לעצמי.
הזריקה הייתה מעיקה ומעט צורבת אך מהירה ללא ספק.
״אתם רשאים להיכנס״ אמרה האישה והיוותה בידה קדימה.
השומרים פתחו את דלתות העץ המבריקות והכבדות.
המראה שנגלה לעיני היה קסום עד כדי השתנקות.
נפעמתי, עיני פעורות לרווחה, אישוני כמעט ויצאו מחוריהם.
״ברוכים הבאים לעולם של סימולציות״.
וכך זה אכן היה.