לרקוד – פרק 47 (1D)

אביה/זאין

פעמון הדלת הצורם בדירה של נייל צלצל שוב , אור ושובל היו עסוקות בלערוך את שולחן העץ הגדול בחדר האוכל שכמעט ונייל לא משתמש בו ,לארוחת צוהריים גדולה שתכננו , הבנים היו עסוקים בלדבר על משהו שלא כול כך מעניין, פוטבול או ספורט אני לא כול כך מבינה בדברים האלה .
ניגשתי בלית ברירה אל הדלת הבהירה מעץ ופתחתי אותה לאט .
״היי , אני נועם חברה של ליאם״ אמרה בחורה צעירה הנראת טיפה יותר גדולה ממני בעלת שיער חום ארוך וחלק הגולש על כתפייה , עיינים יפות ומבריקות שהביטו לעברי וסרקו את פרצופי ,היא חייכה לעברי חיוך קטן וחמוד החושף טור שיניים לבנות וישרות , אבל היא לא שנה לב שהחיוך העדין שלה ניראה כול כך מזויף.
לא אמרתי על כך כלום , לא רציתי להתערב בעניינים הלא קושרים ושייכים לי , ״כן בטח, תכנסי״ חייכתי בתגובה ופיניתי לה את המעבר אל תוך הדירה הגדולה , היא נכנסה אל הדירה הרחבה , ניראת קצת אבודה , לא ידע לאן לפנות, לאן ללכת , איפה לשבת .
ליאם בן דודו של נייל הבחין בה ומיהר לקום אליה, ״היי״ מלמל אליה כשנתן לה נשיקה קלה על המצח , מנקודת המבט שלי אפשר היה לראות את ההתרחקות הברורה בין שניהם , לפי העניים הבהירות שלה שמתכווצות בחוזקה , והידיים שלו שמתאגרופות לכדור סביב גופה .
הלכתי להתיישב בסלון הבד הכחול הדי גדול , זאין מיהר להתיישב לידי ולמשוך אותי לחיקו החם והקשה , ״נהנת בנתיים?״ שאל אותי בשקט , ממלמל אל תוך השיער שלי וליבי מזנק בתוך בית החזה שלי , ״כן , ועכשיו עוד יותר״ מלמלתי כשליטפתי את הלחי השזופה שלו המעוטרת זיפים שוחורים קוצניים ויפים שהוסיפו למראהו הגברי והמושך .
הוא משך את פניי אליו לאט עד ששפתינו נצמדו לאט ובעדינות , מנשקות וחמות , מלטפות .
הוא התנתק ממני לאט לאט , גורם לי להתייסר על כול רגע ורגע קל ששפתיו מתנתקות בעדינות משלי , ״זה לא מנומס פה ליד כלום״ צחקק והפנה את מבטו אל נועם וליאם שבדיוק התיישבו על הספה ממולנו , הם ישבו קרוב אבל לא צמוד אחד לשני כפי שאני וזאין ישבנו .
״אז נועם בת כמה את?״ שאלתי בחיוך קל , מרגישה את היד החמה של זאין מטיילת על גבי מתחת לחולצה העבה והמחמצן נגד הקור , זרמים נעים נשלחו לכול אורך גופי עם מגע ידיו העדין .
״בקרוב 20״ חייכה חצי חיוך לעברי , ליאם בא לומר משהו אבל הוא נקטע על ידי אור שהגיעה אל הסלון וקראה בשמי.
״אביה אפשר לדבר איתך?״ שאלה בחיוך לכיוון הכללי של הסלון , קשה היה לפספס את הלחץ מעטר את חיוכה היפה והמאיר , ״בטח״ מלמלתי לעברה כשקמתי מליד זאין ועקבתי אחריה אל תוך הדירה .
נעלמנו בתוך חדר השינה שלה ושל נייל מאחורי דלת גדולה ונעולה.
״מה קרה?״ שאלתי קצת לחוצה , לא הבנתי את פשר ההתנהגות של אור לפני שנייה בודדה וקלה.
״התקשרו אלי עכשיו מהבנק , אנחנו מאחרות את התשלומים והמיסים , אם לא נשלם את הכסף הדרוש עד סוף החודש הם יציבו את הדירה שלנו למכירה״ אמרה אור קולה כמעט נשבר במילה האחרונה , כמעט נחנקתי מהרוק של עצמי , לא ידעתי מה להגיד הייתי קפואה לגמריי .
״אין לנו כסף אור , את כול מה שהיה לנו שילמנו עד סוף שנת הלימודים , התפטרנו מהעבודה!״ אמרתי נחרדת ממהרת לשבת על המיטה הזוגית והגדולה שבחדר , לא יכולתי לעמוד על רגליי ביציבות ,חולשה תקפה את ברכיי וכמעט נפלתי מחולשה על המרצפות הקרות.
״אני יודעת אביה , אני לא יודעת מה להגיד , מצד אחד אני חושבת שאני ונייל גרים ביחד בגלל כול מה שהיה , ו…- אוף״ מלמלה באנחות שקטות היא בעצמה לא הבינה מה שהיא אמרה ובטח שאני לא הבנתי עם כול המלמולים והאנחות שיצאו מפיה .
תקתוק חלש על הדלת העיר אותי ואת אור מהטראנס בו שקענו , אור מלמלה משהו לא ברור , אני חושבת שאיזה קללה עסיסית נפלטה מפיה והיא פנתה לפתוח את דלת חדר-השינה .
זאין פסע מבולבל פנימה שאור יצאה בסערה שקטה החוצה מהחדר וסגרה אחריה את הדלת .
״מה קרה?״ שאל עם פנים מבולבלות וגבות מכווצות בתהייה.

*

היא כחכחה בגרונה , כבר הספקתי להכיר אותה מספיק טוב ,היא חושבת על שקר מספיק אמין שיפלט מבעד לשפתייה בלי שאני יחשוד .
״אל תמכרי לי סיפורים״ מיהרתי לומר לה עם חצי חיוך קל ומשיכת כתפיים , היא גיחכה בשקט וגלגלה את עיינה החומות מדהימות כול כך , וחיוכה ירד במהירות בדיוק כמו שהוא עלה .
״זאין אני לא רוצה להפריע לך עם הבעיות שלי״ נאנחה לבסוף על המיטה הגדולה של נייל עליה ישבה , התקדמתי לעברה והתיישבתי לידה קרוב אליה , יד אחת שלי נכרכה סביב הכתפיים שלה והבטתי לתוך עינייה החומות מבריקות תחת מנורת הפלורסנט שבתקרת החדר.
״הבעיות שלך הם גם הבעיות שלי , עכשיו דברי!״ אמרתי בנימה סמכותית ורצינית , זה שוב גרם לגיחוך קל להיפלט מבעד לשפתייה העבות המרוחות באודם אדום בוהק .
״התקשרו קודם מהבנק , אם אני ואור לא נשלם את החשבונות המיסים ושכר הדירה עד סוף החודש , מעמידים את הדירה שלנו למכירה , אור כנראה תעבור אל נייל , ואני ישאר חסרת בית״ אמרה במשיכת אף קטנה , היא ניסתה לעצור דמעות שככול הנראה גאו בעייניה היפות והמדהימות , הייתי קצת בהלם , לא ידעתי מה אני אמור להגיד עכשיו במצב הזה .
״את לא תיהיי חסרת בית״ מלמלתי טיפה מבולבל עם גבות מכווצות , מנסה לחשוב על פיתרון לבעיה המוזרה הזאת .
״כמה אתן צריכות לשלם?״ שאלתי אותה לאחר רגע , היא נאנחה מבולבלת ולא מבינה את הפואנטה שלי , ״למה?״ שאלה ניראה קצת מבוישת שהיא מדברת איתי על הבעיות הכספיות שלה , לכולם יש היום בעיות כספיות .
״כמה?״ שאלתי אותה מביט בה במבט מפציר ומחכה שהיא תענה לשאלתי , היא נאנחה שוב בפעם המי-יודע-כמה לעכשיו ועשתה חישוב קל על אצבעותייה העדינות המרוחות בלק אדום ובוהק כמו האודם היפה המרוח לשפתייה המלאות.
״2,700״ אמרה והשפילה את פנייה מטה אל עבר נעליי הבובה השחורות שלבשה לרגליה , ניסיתי לחשוב איך לעזאזל אני משיג עכשיו בשביל אביה 2,700 שקל בשביל לשלם את המיסים והחשבונות .
״אני ישחק קצת כדורסל , אני בטוח שיצליח להשיג מחצית מהסכום , ואת השאר אני פשוט ילווה מרמירז״ חייכתי אליה , כול כך שנאתי ותיעבתי את החיים הישנים שלי לפני שהכרתי את אביה , הצלחתי לצאת מההימורים איכשהו אחרי שהכרתי אותה , הפסקתי ללכת למסיבות העמוסות של רמירז .
עינייה של אביה נפערו כמו צלחות קטנות וחומות , פיה נפשק מעט בהלם ותדהמה, ״אני לא נותנת לך לעשות את זה!״ אמרה נחרדת והחלטית , היא ידעה מה עבר עלי, היא יודעת שבמאמצים רבים פרשתי מהחיים הקודמים שלי איכשהו , דרך שאני עד היום לא מצליח להבין .
״זה לא נותן לדיון אביה , אני לא ישאיר אותך מחוסרת קורת גג!״ נאנחתי בעצבנות , כבר ניסיתי לחשוב כמה משחקים יהיה עלי לשחק כדי להרוויח את הכסף הדרוש בערך , את השאר אני ילווה מרמירז ימצא עבודה ויחזיר לו את התשלום .
אני לא אוהב להלוות כסף , אני לא אוהבת להיות חייב לאנשים משהו , אבל בשביל אביה אני יעשה הכול , מעל ומעבר לצריך , רק בשביל שהיא תיהיה מרוצה ומאושרת.
״זה כן נתון לדיון זאין , אני לא מערבת אותך בבעיות הכספיות שלי , אני יכולה להסתדר לבד אני ילדה גדולה!״ אמרה בהחלטיות , מבטלת את כול דבריי בהינף יד עדין מול פניי וקמה מהמיטה בעצבנות, מתהלכת מצד לצד בלחץ כאילו משהו רודף אחריה .
״אביה , אני לא יכול פשוט לעמוד בצד ולצפות!״ אמרתי לה נאבק עד הסוף , לא מוותר עד שהוויכוח הזה יסתיים ואיזה שהוא צד ינצח , מקווה שהצד שלי יצליח .
״אני יגור אצל שובל בנתיים או משהו , אני יתארח אצל חברה מהבית ספר, אני בסדר באמת לפחות עד שאני ימצא דרך לפתור את הכול״ אמרה לי , נעצרת מההליכה הלחוצה שלה מצד לצד ונעמדת אל מול עייני , מניחה את שתי ידייה על מותנייה ועיניה היפות סורקות אותי מכף רגל ועד ראש , נעצרות על עייני החומות-ירוקות .
״תגורי אצלי, אני בטוח שלאמא שלי לא תיהיה בעיה״ הצעתי את הבית שלי , לי אין בעיה עם כך , ואמא שלי אוהבת נורא את אביה , הבחורה היחידה שאי פעם הצגתי כחברה שלי והבאתי אותה אל הבית בו אני גר .
״אני לא רוצה להעיק עליכם זאין , אני בטוחה שאני יסתדר״ אמרה לי במשיכת כתפיים קלה מבטלת שוב את הצעותיי ודבריי ,קמתי ממקומי וחיבקתי אותה חזק, מוחץ אותה בין ידיי השריריות ומאמץ אותה קרוב לחיקי החם והקשה , ״תפסיקי להיות עקשנית כמו פרד , את עוברת לגור אצלי״ מלמלתי אל השיער השחור והארוך שלה , מזווית עין אפשר היה לראות את החיוך מתפרש על פנייה היפות והשזופות , ובזה ראיתי אות להסכמה שלה.
״אני אוהב אותך״ מלמלתי שוב אל שיערה, שואף את ריח המרכך הנעים והממכר שמילא את אפי בריח לבנדר רענן .
״אני אוהבת אותך״ שמעתי אותה לוחשת בחזרה בשקט לאוזניי , שפתייה נוגעות קלות בעורי , הלב שלי זינק בתוך חזי ותפסתי אותה קרוב יותר אלי , מצמיד את שפתינו בלהט ומכניס אותה לתוך נשיקה חמה וארוכה .