גינת ורדים – הקדמה
תמיד כותבים בברכת יום ההולגת ,שתלכי בדרך הפרחים ולא בדרך הקוצים".
אף פעם לא הבנתי למה לכתוב משפט כל-כך דיבילי, עד שנשאבתי לתוך ברכה שכתבה לי חברה שלי, שלפעמים טיפה מוזרה, כאילו ממלמלת קישקושים על "איפה קוקו?" ו"אני מתגעגעת לקראש..".
קוראים לה ריקי.
אז היא כתבה לי ככה:
"היי דף :)
אני שמחה שאנחנו שוב חברות,
כי אני שונאת לריב עם אנשים,
ואנשים שונאים לריב איתי.
אז… מה אני אכתוב?
שתלכי בדרך הפרחים
שבאמצע גן ורדים,
ושתהרסי בעמך את דרך הקוצים…?
כן. זה יפה!
טוב אז.. שתזכי לאושר ואושר,
שתפתחי חושים מחודדים שיעזרו לך בחיים
ו.. אממם…
שתהני בחיים :)
מריקי"
ואני קראתי את זהף שאני שוכבת במיטתי,
כבר מוכנה לישון.
ואז שנרדמתי,
הרגשתי מוזר.
וזה מה שקרה.
תגובות (6)
בנדיקוט פאוור.
נשמע מעניין
תמשיכי
החלק השני של ההקדמה בנוי כמו שיר…
המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!המשך!!!
טיפה מוזר אבל…..
תמשיכייייי
שלום…
אני חברה שלה וחשוב לי להודיע שהיא הפסיקה לכתוב כאן
היא תחזור, אוליי.
אבל לא ממש בקרוב..