חיים כפולים פרק 4

מוקדש למושלמת הזאת katlyna
הדלת נפתחה ו…

ראיתי מתנות ובלונים מפוזרים בכל מקום ומלא צלמים ואנשים שאני לא מכירה
ביניהם 'אמא' שלי
"מתוקה שלי" אמרה ובאה לחבק אותי
"שום מתוקה שלי אני לא הבת שלך ואת לא אמא שלי" אמרתי והתרחקתי ממנה
כולם הסתכלו עליי בשוק והתחילו לצלם אותנו…
"איפה החדר שלי?" שאלתי את מייק
"למעלה בואי אני יקח אותך" אמר ועלינו
"הנה" אמר והצביע על הדלת בסוף המסדרון
פתחתי את הדלת וראיתי את הדבר הכי יפה שיש
מיטה גדולה בצבע שמנת עם מצעים ורודים ודלת לבנה שמובילה לחדר ארונות גדול
שידה גדולה עם מחשב נייד ועוד מחשב רגיל ליד ועוד דלת שמובילה למקלחת ענקית
"וואו" מלמלתי
"למה התנהגת ככה לאמא שלך?" שאל מייק והתיישב לי על המיטה
"היא לא אמא שלי ובאתי לפה רק בגלל שהמשטרה לא מכירה אותי" אמרתי
"ואין סיכוי שתסלחי לה?" שאל
"אין סיכוי,תגיד למה אתה מתערב?" שאלתי עצבנית
"סתם רציתי לדעת"
"אתה לא צריך לדעת" אמרתי וסימנתי לו לצאת לי מהחדר
הוא קם עצבני ויצא…אויי כמה אנשים חצופים יש בעולם הזה
מתערבים בכל דבר.
נשכבתי על המיטה ואז נשמעה דפיקה בדלת
"פתוח" אמרתי ועברתי למצב ישיבה
"מתוקה" אמרה 'אמא' שלי ונכנסה לחדר
"צאי מפה" צעקתי
"אני אצא אבל אחרי שנדבר" אמרה והתיישבה לידי
"אינלי על מה לדבר איתך מבחינתי את לא קיימת" אמרתי וקמתי מהמיטה
"אני מבינה את הכעס שלך אבל…" התחילה להגיד
"את לא מבינה את הכעס שלי כי את לא גדלת ברחוב במשך 7 שנים לבד בלי אמא שתגן עליי מכל
הפושעים שמסתובבים בחוץ ובגללך השפילו אותי כל החיים אני שונאת אותך" צעקתי ויצאתי משם
הסתובבתי בגינה ואז שמעתי צעדים מתקרבים
"מי זה?" שאלתי והוצאתי את הסכין שלי
"תירגעי זה אני" אמר מייק
"מה אתה רוצה עכשיו?" שאלתי
"החברה שלי באה לפה היום לארוחת ערב אז תתנהגי אליה יפה" אמר
"את מי מעניינת החברה שלך?" אמרתי והלכתי לחדר בתקווה שהיא לא שם
פתחתי בשקט את הדלת של החדר והוא היה ריק
"איזה חיים מפגרים…" מלמלתי ונשכבתי על המיטה
אני חייבת לעוף מהמקום הזה…
לקחתי תיק קטן ושמתי בו את הבגדים הישנים שלי אני לא רוצה שום זיכרון מפה
ויצאתי דרך המרפסת… קשרתי את הסדין למעקה וירדתי עד שהרגשתי ידיים מחזיקות בי
"מה אתה עושה?" אמרתי וראיתי את מייק
"לאן את הולכת?" שאל
"זה לא עניינך" אמרתי
"זה כן ענייני ילדה"
"ילדה תקרא לחברה שלך לא לי" אמרתי ורצתי משם.
הגעתי לעיר הכל פה ענקי…הסתובבתי ברחובות הגדולים והמוארים שנראו מדהים בחושך
"היי את" שמעתי קול של מישהי,הסתובבתי וראיתי נערה בת גילי בערך
"אני?" שאלתי מבולבלת
"כן את" אמרה והתקרבה אליי
"מה?" שאלתי
"את לא מפה נכון?" שאלה
"לא אני מישראל" אמרתי וראיתי שהיא מחייכת
"גמאני מישראל" אמרה
"אז מה את עושה פה?" שאלתי וראיתי שהבגדים שלה קרועים והיא מלוכלכת,מזכירה לי את עצמי
"ההורים שלי מתו בתאונה ונשארתי לבד" אמרה וראיתי עצב בעיניה
"אבל עזבי למה את פה?" שאלה
"סיפור מסובך" אמרתי
"ספרי לי" אמרה
אינלי מה להפסיד ואני חייבת לפרוק את מה שיש לי על הלב אז סיפרתי לה…
"וואו" אמרה
"כן.." מלמלתי
"אה דרך אגב אני מור" אמרה
"אני לוס" חייכתי
"לוס,לוסס" שמעתי צעקות
"מי זה?" שאלה מור בלחץ
"המלשן הזה" מלמלתי
"לוס הנה את" אמרה 'אמא' שלי
"אנחנו מכירות?" שאלתי
"די נו אני דאגתי לך" אמרה,איזה צבועה היא אלוהים כמה בנאדם יכול להיות צבוע?!
"כן דאגת לי בדיוק כמו שעזבת אותי ברחוב מדאגה" אמרתי בציניות
"מתוקה שלי אני רוצה לפצות על הזמן הזה" אמרה
"שומדבר לא יכול לפצות על כל מה שעברתי בגללך" אמרתי בכעס
"בואי נחזור הבייתה" אמרה
"אני חוזרת רק אם מור באה איתי" אמרתי
"מי זאת מור?" שאלה
"מה את עיוורת היא עומדת ליד" אמרתי והצבעתי עליה
"מתוקה אנ…" התחילה להגיד
"יופי אז היא תישן בחדר אורחים" אמרתי ומשכתי אותה
נכנסנו הבייתה ו…