מה קורה לי?…

זה היה אחרי ההפסקה, לפני השיעור הרביעי.
הח-מורה עוד לא הגיעה לכיתה, ואני נשענתי על הלוח.
אף אחד לא ישב על הכיסאות אלא ישבו על השולחנות ודיברו בעמידה.
לפתע כאב לי הראש בצורה מטורפת.
ואז הרגשתי שונה.
הסתכלתי על הידיים שלי.
למה אין עליהן פרווה?
רגע, למה שתהיה עליהן פרווה?!
הייתי לחוצה לרגע, אבל אז נרגעתי.
מחשבות מרושעות התגנבו לראשי.
אבל אהבתי את זה.
אני בסך הכל תלמידה לחוצה ביום הראשון לבית ספר.
טוב, אולי לא כל כך לחוצה.
אני יחסית מקובלת.
יש אנשים שאני שונאת בכיתה, כמובן.
כמה מהמקובלות יותר ממני, כי הן פשוט שוויצריות.
ועוד איזה ילדה מעצבנת שאני והחברה הכי טובה שלי אוהבות לצחוק עליה כי היא מאמינה בשטויות.
המורה נכנסה ואני התיישבתי במקום שלי.
הילדה שישבה לידי פנתה אלי ואמרה לי:"תראי הינה רחוווווויילייי!"
"מי את ומה את רוצה ממני!?" שאלתי והתרחקתי ממנה.
"אנחנו אמורות להיות החברות הכי טובות! אורי, מה קרה לך?!"
ניערתי את ראשי.
"שום דבר…" מלמלתי.
הרגשתי שאני שוכחת את כל מה שאיי פעם היה לי בראש והוא מתמלא בדברים אחרים, לא קשורים.
שכחתי שמות, פרצופים, מקומות, הכל!
המורה שאלה שאלה בחשבון ואני מיד הרמתי את היד.
כל הכיתה הסתכלה עלי מופתעת. כנראה אני לא עונה לשאלות בחשבון בדרך כלל.
"התשובה היא 34!"